 |
לדעתי הניתוח של ברץ אינו מכבד את תואר הדוקטוראנט שהוא מתהדר בו. עוד אלכסיס דה טוקוויל עמד על אחד החוליים של הדמוקרטיה הצעירה באמריקה וקרא לו "עריצות הרוב". אני מודה למי שהביא ציטוט מדברי ברק בראשית הדיון. הציטוט מבהיר למה התכוון ברק במישפט שלו-"הכל שפיט". מדוקטוראנט הייתי מצפה שיקרא באופן מעמיק יותר את הדברים. הדוגמא מה פירוש שכינון יחסים דיפלומטיים עם מערב גרמניה הוא עניין פוליטי אך גם שפיט מאספקט מאד מסויים,מסביר יפה את כוונתו. ברק הסביר שלא ההחלטה אם לכונן יחסים עם גרמניה היא השפיטה אלא מי מוסמך להחליט על כך. לכן כשבית המישפט העליון כאילו מתנגש עם הכנסת, הוא אינו מתערב בקביעה אילו חוקים לחוקק ולאיזה מטרות; הוא מתערב בתהליכים שאינם על פי החוקים שהכנסת עצמה חוקקה. את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא חוקק בית המישפט עליון. אם לכנסת יש השגה על הפרשנות של בית המישפט העליון על החוק- שתשנה את החוק או לפחות תחדד סעיפים מעורפלים. במקום זה בוחרים חברי הכנסת ודוקטוראנט מסויים לתקוף את בית המישפט העליון.
אני זוכר היטב שבית המישפט העליון היה סגור ונעול בפני רוב האזרחים אלא אם נפגעו באופן ישיר- גישה מאד שמרנית. בית המישפט העליון נמנע באופן כמעט מפגיע מלעסוק בעניינים בטחוניים. ברוב המוחלט של המיקרים הספיקה לו עדות משרד הבטחון שלעניין מסויים יש תכלית ביטחונית. אנחנו-לפחות אני- יודע שבהרבה מיקרים אלו מריחות. לפעמים המריחות הללו הופכות להיות כל כך בוטות שאפילו בית המישפט העליון אינו יכול להלבין אותן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש