|
||||
|
||||
כשתפסנו קו בביקעה היינו מלווים את דוד לוי בדרכו הביתה כל יום חמישי בערב. הליווי הסתיים כמה קילומטרים לפני בית שאן שם השר (אני לא זוכר מה היה תפקידו) היה יוצא מהאוטו שלו ונותן נאום תודה קטן לחיילים. בפעמים שיצא לי להיות נוכח הסתפקתי ב"שלום שלום," ועמדתי בצד. יום אחד הלכתי ברחוב קטן במנהטן וראיתי מולי את אריק קלפטון צועד ומחזיק שקית של סופרמרקט. היה לי זמן לחשוב מה להגיד ולוודא שבאמת זה הוא. כשעברתי לידו אמרתי Good afternoon Mr. Clapton הוא חייך והמשיך ללכת ואני שלפתי מייד את הטלפון הנייד. |
|
||||
|
||||
זה מזכיר לי: בלכתי במבוך איקאה, הבחנתי בטון קאנן מלווה בברונטית מהממת (וגבוהה ממנו בראש וחצי, האיש רבע עוף). מייד שלפתי את הסלולארי ועדכנתי את אשתי. התגובה לה זכיתי היתה "מי זה טון קאנן?" |
|
||||
|
||||
מי זה באמת? (או לפחות איך מאייתים את זה, שאוכל לגגל) |
|
||||
|
||||
די. לפחות לאשתי היה תירוץ טוב בהיותה בת המין החזק. מה התירוץ שלך? |
|
||||
|
||||
זה בסדר, כבר מצאתי. אני מהמין השלישי, זה טוב? |
|
||||
|
||||
זה מצויין :) |
|
||||
|
||||
אם הייתי פוגש את קלפטון לא הייתי מסתפק בטלפון סלולרי. יש לי כל כך הרבה דברים לשאול אותו! (בין היתר, איך היה לברוא את העולם בשישה ימים) |
|
||||
|
||||
עם הוצאת האוטוביוגרפיה שלו, אריק קלפטון מספר בראיון שלמעשה הוא כמעט חרש (זה אולי מסביר מדוע הוא לא נרתע מהמבטא הזר שלי). בכלל, זה ראיון מעניין מאד בו קלפטון מספר על היחס בין התמכרותו לסמים ואלכוהול ומוסיקה ומין. |
|
||||
|
||||
הוא חרש (ובטח עוד רבים אחרים), ליאונרד כהן תיכף נאלם מרוב צרידות, ובקיצור יש הרבה סיכון מקצועי בתחום הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |