 |
בזמנו הייתי ב'פורום לביקורת ציבורית', וכך הזדמן לי להיות בין העותרים לבג"ץ בסוגיית גיוס בחורי הישיבות. לאורך חודשים ארוכים נמנע בג"ץ מלקבוע תאריך לדיון בעתירה זו, מהנימוקים הרגילים של העומס על בתי המשפט. תחילה זה נשמע הגיוני, אבל כשרובינשטיין ואורון הגישו עתירה דומה באותו נושא, ועתירתם נדונה בבג"ץ בתוך 24 שעות, היתה לנו תחושה מעיקה שמשהו פה מסריח.
אין זה המקרה היחיד שעתירות "מיובשות" על המדף, מבלי לדון בהן או לדחות אותן, בתואנות מנהליות. היה אדם שעתר לבג"ץ נגד בג"ץ על כך שעתירתו עדיין לא נדונה, ובסופו של דבר עתירתו השניה נדחתה ובראשונה נפסק נגדו + הוצאות משפט. מבלי להתייחס לסוגיית בחורי הישיבות, בה בינתיים שיניתי את דעתי, אינני יודע לשם מה בג"ץ נוקט בתכסיסים בירוקרטיים מדי פעם, אילו שיקולים מנחים אותו ואת מי בתוך המוסד הזה.
כל זאת מבלי להתעלם מהעובדה שמבחינת ניקיון כפיים עומד בג"ץ גבוה מעל שתי הרשויות האחרות, ומה לעשות, גם מעל "הרשות הרביעית" - התקשורת (ע"ע נמרודי-שוקן).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש