 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני שבוע, הסתובבתי לי בין השדרה השביעית לשמינית, עד שמצאתי את עצמי בפאב. בכוס הבירה השלישית כבר הרגשתי שמח יותר. הסתכלתי אנה ואנה, בתקווה למצוא איזשהי בלונדינית מפנקת. בפינה של הבר ישבו להם שני אנשים מוכרים. פשפשתי בזכרוני הדהוי, עד שהבנתי שאחד מהם קצת דומה לטומי לי ג'ונס. השני לקח לי יותר זמן, אבל קישרתי אותו לשחקן המצוין ששיחק בחומות של תקווה. השחור. נו, איך קוראים לו. טוב, הפאב היה כבר ריק למדי בשעה הזו, אז התקרבתי אליהם, ואמרתי: "אתם יודעים שאתם דומים לטומי לי ג'ונס, ולשחקן השני, איך-קוראים-לו?" "well duh!" אמר הכושי. "זה בגלל שזה אנחנו, טומי לי ג'ונס ומה שמו." "אז איך קוראים לך, באמת?" שאלתי. "עכשיו אין מצב שאני מספר לך, נעלבתי" הוא אמר, וגיהק. "עזוב אותו, הוא מחוק מאלכוהול, הוא לא זוכר לאיזה חור שופכים את הבירה" אמר טומי. "אבל אל תדאג, אני משגיח עליו. אני פה השחקן הבכיר, הכל תחת שליטה." "מי בכיר? מה בכיר?" לגלג מה-שמו. "אני הייתי מארשל בנרדף. ואתה בסך הכל הייתי בלש בסרט המטופש ההוא עם בראד פיט". "אתה מלא בחרא, טומי. זה מאדר-פאקינג-סרט, הסרט ההוא עם בראד. חוץ מזה, אם אני לא טועה, מורפיאוס היה בדרגת קפטן, וזה יותר גבוה ממארשל, לא?" "אולי, אבל אתה לא שיחקת את מורפיאוס." "באמת?" "בפעם המיליון, זה היה לורנס פישבורן. לא אתה." "פרי. פראני? פריצי?" אמרתי. "אל תתערב.", אמר טומי. "רגע אחד! אני הייתי אלוהים! בסרט הזה עם דרו קארי!" אמר מה שמו. "אתה מתכוון לג'ים קארי." "לא, אני די בטוח שזה דרו." "whatever. אבל זה לא היה באמת אלוהים. זה היה אולפן טלוויזיה, והכל היה, בכאילו. כל העולם הבמה, כולנו שחקנים וכל החרא הזה." "ניומן? רומן. נורמן." מלמלתי לעצמי. "שתוק!" צעק עלי מה שמו. "אני מתכוון לסרט השני עם דרו קארי. הסרט שהוא מפנק את רייצ'ל!" "יש לי, יש לי.." אמרתי.. "אהה.. ברוס הכל יכול!" "אה," אמר טומי לי, והסתכל עלי בחמיצות. "כןןןןןןןןןןןןןןןן!" אמר מה-שמו בזחיחות. "ברוס-המאדר-פאקינג-כל-יכול. הייתי שם האלוהים של קארי, והיה תפקיד מאד מפנק. תפקיד עם פז"ם". "פרימן! מורגן פרימן!" צעקתי. "אז אני פה הבכיר, אה?" אמר פרימן. "כן", ענה טומי, "אבל אתה שיכור מהתחת. בוא, אני אזמין לך מונית." החברה קמו, והתגלגלו איכשהו מחוץ לדלת. שילמתי לברמן ומהרתי החוצה. אבל טומי לי ג'ונס ומורגן פרימן כבר נעלמו. וכך הסתיימה לה הפגישה שלי עם בעל התפקיד הבכיר ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה אחד מהדברים המצחיקים ביותר שקראתי בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לשלושתכם. ל.ב.פ - זו היתה אחת מההגזמות הפרועות ביותר שקראתי בחיים. אגב, אם אתה צריכים משהו מניו יורק (בסדר גודל של עד 5 דולר) רק תגידו. מניו יורק האייל כחול יותר, ואפשר לקרוא את התגובות 7 שעות לפני שהם מתפרסמות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העברית שלי זה לא מי יודע כמה. ''הן מתפרסמות'', לא ''הם מתפרסמות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משובח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שע"ר ויקטו"ר (תגובה 173665). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |