|
||||
|
||||
גם קודם לא היו לעט בעלים. היה לו מחזיק. על כל פנים, אם לדינה יש בעיה עם דני, והיא לא יכולה לפתור אותה איתו, הרי שהיא יכולה לפנות לבוררות של אחרים, וכן הלאה. זה משהו אחר מאשר ''כל הקודם זוכה.'' |
|
||||
|
||||
תיקון. מותך משנה כי הוא השאיר את העט ללא מחזיק. (אגב, כל עוד לא הסברת לי מה ההבדל, מבחינתי אין כזה). מה הבוררים יעשו? על פי מה הם יחליטו כיצד לפעול? נניח שלא ממש ידוע את מי אהבת יותר - את דני או את דינה, אז זה לא קריטריון. מה הקריטריונים שהם צריכים לפעול על פיהם? מי יותר צריך את העט? מי יותר נחמד? מי יותר מוכשר בשימוש בעט? |
|
||||
|
||||
"תיקון. מותך משנה כי הוא השאיר את העט ללא מחזיק." את זה אפשר לומר על כל חפץ שאינו בחזקתה של אף אחת, אפילו כזה שסתם מונח ביער. "מה הבוררים יעשו? על פי מה הם יחליטו כיצד לפעול? נניח שלא ממש ידוע את מי אהבת יותר - את דני או את דינה, אז זה לא קריטריון. מה הקריטריונים שהם צריכים לפעול על פיהם? מי יותר צריך את העט? מי יותר נחמד? מי יותר מוכשר בשימוש בעט?" מה שהן רואות לנכון. אני מניח שמה שהכי יעזור לגשר ולפשר בין הצדדים הניצים. |
|
||||
|
||||
בקיצור, אין קריטריונים. הבורר יכול להיות החבר הכי טוב של דינה והוא יחליט על סמך זה שהוא אוהב אותה ולא את דני. דני מצידו לא מחוייב להסכים למה שהבוררים דורשים - הוא שומר את העט אצלו בכיס כל הזמן ורק בכוח פיזי יוציאו אותו מחזקתו. נשמע לי כמו אנרכיה. |
|
||||
|
||||
דני לא מחוייב לשום דבר, אבל, שוב, הוא חשוף לסנקציות חברתיות. כבר היינו בדיון הזה. כן, אם הוא כל-כך רוצה את העט הזה, בצורה לא הגיונית, יש יאמרו, הזויה, הוא יכול גם לשבת איתו לבד, ולקבל אוכל כמה פעמים ביום. הוא אפילו יוכל לשבת איתך במושבת הבטלנים של הקומונה. בכיף, למה לא? |
|
||||
|
||||
האמת שאני עם דני בסיפור הזה, מכיוון שהבוררים עושים מה שבראש שלהם, ככה שנראה לי שהוא ואני נהיה מרוצים בייחד. אגב, אני מתחיל לחשוד שגם אוכל (בכמות העולה על זו שצריך כדי שלא לגווע ברעב) הוא סוג של כסף אצלך. |
|
||||
|
||||
אתה טועה. כנראה שניסחתי את אמירתי בצורה שגויה. כשאמרתי שלאו דווקא יתנו לך כמה שאתה רוצה, התכוונתי לומר שלא יתנו לך למלא את המקרר שלך בכל-טוב בזמן שאחרים רעבים. יתנו לך ארוחות מספקות ומשביאות, כמו לשאר חברי הקהילה. |
|
||||
|
||||
נו, אבל אני מניח שלאף אחד לא יתנו למלא את המקרר בזמן שאחרים רעבים, אפילו אם זה יואל הפועל שעובד כמו שור 14 שעות ביום, ועושה עבודה של עשרה אנשים. בקיצור, אי אספקת מזון היא לא פקטור. חזרנו ללחץ חברתי בלבד, שאמור להרתיע את הפרזיטים שבאים לחיות על חשבון הקהילה. אם כן, למדנו לקח חשוב - לפני שאתה הופך לפרזיט, תמצא עוד חמישה-שישה אנשים שגם רוצים, ותקימו קהילה-בתוך-קהילה משלכם. גם אוכל חינם וגם חברה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |