|
מקריאת פסק הדין עולים כמה דברים מעניינים: הנאשם לא טען לחוסר שפיות, למרות שלדברי בא כוחו "היה נתון בלחץ של מחשבות וקולות פנימיים שחזרו וקראו לו שלא לחשוב רק על עצמו ועל משפחתו, אלא על העם כולו ולעשות מעשה של הקרבה עצמית כדי למנוע את האסון לכלל עם ישראל". לעומת זאת הנאשם טען להגנת הצורך הקבועה בסעיף 34יא לחוק העונשין, וכי המעשה נעשה על-מנת למנוע אסון: "כדי למנוע באופן זה גזירות ואסונות קשים אשר יוטלו על עם ישראל מידי שמיים כתוצאה ממימוש תוכנית ההתנתקות. ביתר פרוט טען הנאשם, כי תוכנית ההתנתקות, שמשמעותה, לפי טעמו, מסירת חלקי ארץ לנוכרים תוך גירוש יהודים מארצם, היוותה הרמת יד על שמיים וגרמה לחרון אף קשה. תוצאתו הוודאית של חרון אף זה היא המטת אסונות קשים על עם ישראל מידי אלוהים."
|
|