|
||||
|
||||
יצחק שמיר טען בזמנו ש''בשביל ארץ ישראל מותר לשקר'', ובכך למעשה הגדיר מחדש את השקר כמכשיר שבו (לאנשים כמו שמיר) מותר להשתמש בלי שיהיה בזה פגם מוסרי. |
|
||||
|
||||
כן, אבל איפה נכנס כאן המוסר בכל הסיפור? האמירה עצמה היא תכליתית ולא מתבססת על איזו קביעה מוסרית מוחלטת אחרת. כלומר, היא בעצמה כלי (לשכנע את הציבור שעלול לתפוס פוליטיקאי ב"קלקלתו"). כמובן שאני תמיד יכול לחזור שוב על שמחה ארליך המנוח: "אני לא אומר מה שאני מתכוון ואני לא מתכוון למה שאני אומר". |
|
||||
|
||||
האמירה היא תכליתית ונטולת הקשר מוסרי רק בהנחה שהשומע שותף לתפיסה שאתה מייצג (ושאני מאמץ). לפי די הרבה מגיבים כאן, אמירה של פוליטיקאי היא בעיניהם קודם כל ביטוי מילולי של מה שהוא חושב באמת - אלא אם יוכח אחרת. הקביעה המוסרית מתחבאת בתפיסת מושג השקר לא במשמעותו הבוליאנית הטהורה (ההפך מאמת שגם היא סתם ערך בינארי שרירותי) אלא כדבר ''רע'' שאנשים טובים לא עושים אלא אם בכך הם יצילו את ארץ ישראל. |
|
||||
|
||||
התכוונתי שמבחינת הדובר (שמיר) היא אינה מוסרית אלא תכליתית. האמירה מעוצבת לפי תבנית הקהל וככזו היא נועדה ליצור אצל השומע רושם מוסרי (כנראה שבהצלחה מרובה). ציטוט נוסף שאני מרבה להביא בהקשר הזה הוא של חוזה אורטגה אי גאסט: "יש אנשים בעלי תיאבון ימני, ויש אנשים בעלי תיאבון שמאלי" כלומר, (כמעט) לא משנה מה המסר שאתה רוצה להעביר, אם תעצב אותו בתבניות המועדפות על קהל היעד תוכל להעביר אותו. דוגמא (שכבר הבאתי פעם): לפני כארבע שנים במהדורת חדשות הלילה בערוץ 1 ("מהיום למחר") יוסי שריד מנסה לשכנע מדוע יש להשאר בלבנון (ממניעים "שמאלניים") ולעומתו מיקי איתן מנסה לשכנע מדוע יש לצאת מלבנון (ממניעים "ימניים"). |
|
||||
|
||||
יפה, דוגמא לעניין. ואני אוסיף שלאחרונה (לפני מספר חודשים) אמר אריאל שרון בקשר למקרי מוות של מנהיגים פלסטינאים כי על חלק מהם ישראל תודה שזו היא, על חלק ישראל לא תודה שזו היא, ועל חלק היא לא תודה, למרות שזו באמת היא. |
|
||||
|
||||
זו היתה תשובה לבקשתו של גלעד מערן "האם יש באמתחתך מקרה ברור שניתן להראות כי פוליטיקאי אמר דבר אחד, אך הוכיח, בדרך זו או אחרת, כי איננו באמת "מאמין" בדבר זה?" מה מוכיח יותר את התופעה מאשר מקרה בו הפוליטיקאי בעצמו מודה שהוא משקר לפעמים ואף מגדיל וטוען שהדבר לגיטימי בעיניו? |
|
||||
|
||||
איני יודע למה התכוון שמיר בדבריו. אבל אם שיקר פעם למען ארץ ישראל או (דוגמה נוספת) ישראל לא הודתה באיזה שהוא חיסול או אפילו הכחישה את המעשה למרות שהוא אמת, הרי הדוגמאות האלה הן בבחינת יוצא מהכלל שמחזק את הכלל. אנשים לפעמים משקרים, אבל רוב הדברים שיוצאים מפיהם הם אמת. ישנם גם שקרים למטרות טובות. סרט בסידרה של הבמאי הפולני קישלובסקי (נדמה לי ששם הסרט "לבן" - שקר לבן) דן בדיוק בבעיה זו: האם מותר לשקר למען מטרה טובה. בדרך כלל כשפוליטיקאי ככל אדם אחר אומר משהו הוא מתכוון למה שהוא אומר. לולא זאת אי אפשר בכלל להתייחס לשום דבר, וכמובן ייתכן שלפעמים הוא גם משקר. הדוגמה הזאת כלל אינה מחזקת את התיאוריות שמביא ערן, ואני לא מתפלא שראיתי שהוא מתווכח כאן אם אלה שבקשו לחזקו דווקא. לפי ערן, כשפוליטיקאי אומר משהו אין בכלל טעם לדון בשאלה אם דבריו הם שקר או אמת אלא לדון בשאלה מה רצה להשיג באומרו דברים אלה. לפי זה בדוגמה הנ"ל אנו צריכים לחשוב למה התכוון שמיר כשאמר מה שאמר, כי זה מאד מסובך . . . ייתכן בכלל שהוא חושב שלא צריך לשקר למען ארץ ישראל וכו' וכו' . . . גישה מוזרה, שאם מאמצים אותה לא כדאי לדעתי בכלל להתייחס לדבריהם של פוליטיקאים. הויכוח הזה התחיל מהבאת דבריו של בן עמי שלדעתו ההנחות שבבסיס הסכמי אוסלו התרסקו. לאחר כמה חילופי דברים אמר ערן פתאום שהוא לא יודע אם באמת בן עמי חושב כך או לא. לפי התאוריה שהוא מביא זה כלל לא חשוב וצריך לחשוב למה בן עמי אמר זאת. מה דעתך ? האם אתה חושב שבן עמי לא הביע את דעתו הנכונה ? או שלא צריך להתייחס לדבריו אלה כפשוטם ? ועוד משהו. ערן מוסיף עוד הערה שמקעקעת את התיאוריה שלו עצמה. הוא אומר שלו קרא את הכתבה המקורית ומנתח אותה, היה אולי יכול לדעת אם בן עמי מתכוון לדבריו או לא. כלומר השאלה אם הפוליטיקאי מתכוון למה שהוא אומר ניתנת לבדיקה. אני קראתי את הכתבה במלואה. אולי נתחתי והגעתי למסקנה שבן עמי מתכוון לדבריו ? רק לאדם מוכשר כערן יש הסמכה כזאת ? אז על מה הוא מתווכח ? |
|
||||
|
||||
נדמה לי ששמיר לא טען שהוא משקר לפעמים, אלא שמותר לשקר לפעמים. מישהו זוכר באיזה הקשר אמר שמיר את הדברים? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |