בתשובה לניצה, 08/09/06 1:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה. בואי (אם יש לך עוד סבלנות) ניקח את זה עוד שלב. יש כאן שני קולקטיבים: 1. "הנחיל היהודי", שהוא קבוצת האינדיבידואלים שמחזיקים בערכים היהודיים ובתרבות היהודית. (לצורך התגובה הזאת, נגדיר את הערכים היהודים והתרבות היהודית כערכים והתרבות שלך) 2. "העם היהודי", שהוא קבוצת האינדיבידואלים שנולדה לאם ששייכת ל"עם היהודי" או שעברה גיור יהודי כהלכה. האם את מסכימה ששתי הקבוצות שונות זו מזו ושרוב החברים בקבוצה השניה לא שייך לקבוצה הראשונה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה שיש חלק משמעותי בעם היהודי ההלכתי שאינו חש שייך לנחיל היהודי, ויותר מכך- יש כאלה ששונאים ואפילו מתעבים אותו (מעין אוטואנטישמיות). אני לא חושבת שזה הרוב. כי יש הרבה אנשים חילוניים שחשים מאוד שייכים ליהדות. אבל נראה לי שזה לא עקרוני לעניין. אני מסכימה שיש חלק משמעותי מהקבוצה השניה, שאינו שייך לראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוטואנטישמיות נראתה ונשמעה גם בעת החזרת מתנחלי רצועת עזה אל מדינת ישראל, מפי אלה שצעקו לחיילי צה"ל "נאצים", ואצל המשפחה שבחרה לבטא את מחאתה בכך שהדביקה על בגדי ילדיה טלאי צהוב והורתה להם לצאת מביתם כשידיהם מורמות אל-על לאות "כניעה", כביכול, והילד הקטן, שכנראה חשב שההצגה היא ברצינות - מירר בבכי קולני אל מקלטי אנשי הטלויזיה (או שהוא אמנם היה קטן - אבל שחקן גדול, כזה הראוי לפרס האוסקר). איזה נחיל הוא זה? מי חכם וידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שמבחינתך עקירת יהודים מביתם והרס חייהם על לא עוול בכפם, הוא מעשה האופייני לנחיל היהודי, ונובע מעקרונות היהדות. לכן להתנגדות למעשים אלו מצד יהודים- יאה הכינוי ''אוטואנטישמיות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש התנגדות ויש התנגדות. ''נאצים'' לחיילי צה''ל זה בהחלט חורג ממה שאני הייתי מרשה לעצמי בסיטואציה זהה. חשבתי שגם את. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מרשה לעצמך לעקור בכוח אנשים מביתם תוך ידיעה שבזה הם נידונים לחיי פליטות פיזית ונפשית, אבטלה ומצוקה, ללא שום עוול שהם גרמו לך, או למישהו אחר? האם המעשה הזה נראה לך יותר גרוע, או פחות גרוע, מלפצוע נפשית את החייל העוקר, המשמש נציג ברוטאלי ורובוטי של מדינה מושחתת ואטומה, המבצע זאת בידיו- בקריאות "נאצי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל הפיסקה הראשונה ניתן היה להתייחס כאל דמגוגיה פשוטה ועירומה, אלמלא התעורר בי החשד שאת עצמך מאמינה בדברייך. קריאות ה''נאצים'' (ועכשיו הצטרפו גם ''ברוטאלי'' ו''רובוטי'', כמה נחמד) אינן רק פציעה נפשית של החייל - הן גם רידוד והשטחה של כל ערך אנושי ושל ההירארכיה ההכרחית של הפשע, העוון והחטא, ובכך הן מהוות גם ביזוי עמוק ודה-לגיטימציה פומבית של היהדות - שבשמה, כביכול, התנחלו האנשים היכן שהתנחלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סולם הערכים האנושי שלך- הרואה בעקירה ברוטלית של אדם חף מפשע מביתו, דבר נסבל, בעוד שקריאה של הנעקר לעוקר ''נאצי'', נראית בו כמו העבירה החמורה מכל שס''ה מצוות ''לא תעשה'' שבתורה- נשגב מבינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את לוקחת פעולה של מדינה ופורטת אותה להשפעה על פרטים, אז למה להיטפל להתנתקות? מה עם המלחמה (סליחה, "המערכה") בלבנון? לוקחים אנשים חפים מפשע ושולחים אותם להרוג ולההרג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(במקרה של המלחמה הנוכחית- אני חושבת שהמדינה השתמשה בחייליה בצורה מחפירה ולא מוסרית. היא נצלה את האמון המוחלט שהיה לחיילים במחוייבות המפקדים שלהם לטובת המדינה ובמוכנות שלהם למות למענה, כדי ללהטט בענייני תדמית, ספינים ונצחונות וירטואליים מטופשים) לעצם העניין-המדינה אינה יכולה להוות תחליף למצפונו של האדם. למלחמה בלבנון האנשים יצאו מרצונם, מתוך אמון שבזה הם פועלים למען ארצם ומדינתם. אני אמנם מכירה כמה שהיו מפוכחים מספיק כבר אז, שסרבו ללכת למלחמה בשל הבנתם שהיא אינה מוסרית (לא בגלל היותם פציפיסטים, ולא מפני שחשבו שפניו של נאסראללה לשלום עולמים, אלא מכך שהבינו שהמטרה האמיתית של המלחמה אינה טובת עם ישראל ומדינתו, אלא להפך). אבל רוב האנשים האמינו אז בחשיבותה של המטרה שבשמה הם נשלחו לקרב, והיו מוכנים להרוג או ח"ו להיהרג למענה. אם המטרה היתה באמת הוצאת המדינה מתחת האיום של החיזבאללה, הרי שמוסרי היה להרוג או להיהרג למענה. (מה עניין "חפים מפשע" או "פושעים" לכאן?) ההתנתקות, לעומת זאת, היתה מעשה לא מוסרי בשום קנה מידה. זה שמוסדות המדינה המושחתים נתנו לה גיבוי, לא הפך אותה למוסרית. השתתפות של חייל/שוטר/פקיד בתהליך, נחשבת בעיני להשתתפות בפעולה לא מוסרית, על אף שניתנה פקודה, והתקבלה החלטת כנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין "יצאו מרצונם" לכאן? ואם הם יצאו חרף רצונם, כי גייסו אותם, אז זה פתאום לא בסדר? אני לא מבין למה כשהמדינה מגייסת אנשים ומוציאה אותם מביתם על מנת לסכן את חייהם באיזה חור בלבנון זה בסדר, אבל כשהמדינה מחליטה לפנות אנשים מביתם זה לא בסדר. מה ההבדל, מלבד העובדה שבאחד מהמקרים החלטת המדינה נראית לך ובמקרה האחר החלטת המדינה לא מוצאת חן בעיניך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שבמקרה לבנון חלק נהרגים או נפצעים, מה שעושה את זה יותר מרגש והירואי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המדינה "מגייסת אנשים ומוציאה אותם מביתם על מנת לסכן את חייהם באיזה חור בלבנון"- אז זה לא בסדר. אני לא מסכימה אתך שמטרת המלחמה הנוכחית היתה "לסכן אנשים באיזה חור בלבנון". אבל כפי שכתבתי במפורש בתגובה הקודמת, גם מטרת המלחמה הנוכחית, (שלדעתי היתה להראות לעם בישראל שאנחנו מסוגלים להראות להם "מה זה", על אף הנסיגות החד צדדיות, ובכך להכשיר את ההתכנסות- כפי שאולמרט אמר במפורש), גם היא היתה מטרה לא מוסרית. כך שאני כלל לא מבינה את התרעומת שלך. לדעתי, בני האדם לא מאבדים את השיפוט והאחריות המוסרית הפרטית שלהם גם כאשר הם חלק ממדינה וממעשיה. לכן תירוץ של: המדינה אמרה לי לעשות כך וכך, אינו קביל בעיני כדי להצדיק עוולה מוסרית. לכן אדם שעוקר אנשים מביתם, חייב לשקול את זה מבחינה מוסרית לפני שהוא מבצע את זה. גם השתתפות במלחמה חייבת להשקל במאזני המוסריות של כל אדם. מוזר, חשבתי שדווקא אתה תסכים איתי בנקודה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע אחד, נתעכב קצת על שאלת הרוב. אין לנו אמיתית דרך לדעת איזה מערכת ערכים קיימת במודע, וכל שכן בתת מודע של רוב היהודים, אבל, אנחנו יכולים להסכים על כל מני עובדות שיקרו אילו רוב היהודים יחזיקו בערך מסויים. למשל, אם רוב היהודים לא יחשבו שרצח הוא דבר רע, סביר להניח שרצח תהיה תופעה נפוצה בקרב היהודים. אנחנו יודעים שזה לא כך, ולכן אנחנו יכולים להסיק שרוב היהודים מסתייגים מרצח. עכשיו, בואי נשאל את עצמנו מה היה קורה אילו רוב היהודים היו מחזיקים במערכת ערכים כמו שלך. למשל, כמה יהודים היו חיים בחו"ל? כמה יהודים היו מצביעים למפלגות שמאל? כמה למפלגות אנטי דתיות? כמה מנהיגים חילוניים היו לנו? כמה יהודים היו שולחים את הילדים שלהם למערכת החינוך הממלכתית? החרדית? כמה יהודים היו בוחרים לא ללכת לבתי כנסת/ ללכת לבתי כנסת רפורמים/ קונסרבטיבים/ חרדים? בקיצור, כל הראיות מצביעות על זה שאת במיעוט. ----------------------------------------------- למעשה, אם לרגע נהיה כנים, אפשר לראות שהקולקטיב שנקרא העם היהודי מכיל כמה נחילים, מבלי שאף אחד מהם יהיה רוב. חלק לא קטן מאותם נחילים יקראו לעצמם "הנחיל היהודי", גם את עושה את זה. אני מניח שאם אשאל אותך תהיה לך סיבה מנומקת היטב למה את "הנחיל היהודי הנכון" וכל השאר לא. אני מקווה שאת מספיק הגונה להודות שדובר רהוט של נחילים אחרים יוכל לנמק גם הוא למה הנחיל שלו הוא "הנחיל היהודי הנכון" ושלך לא. ------------------------------------------------- בהנתן כל זה, נשאלת השאלה, למה? למה את קוראת לנחיל שלך "יהודי" ולא בשם אחר, כמו למשל "כהניסטי"? זה לא שאני טוען כאן שאת לא יהודית, או שהערכים שלך לא יהודים, או אפילו שהטענה שלך שהנחיל שלך הוא היהדות הנכונה היא לא נכונה. רק שאני חושב שהבחירה שלך בשם הזה מובילה את בני שיחך, ואפילו אותך, לבלבול בין הנחיל, לבין העם. אם היית מקפידה להבדיל בין הנחיל לעם, היית חוסכת הרבה בלבולים, למשל, כשאת אומרת "חלק משמעותי בעם היהודי ההלכתי שאינו חש שייך לנחיל היהודי, ויותר מכך- יש כאלה ששונאים ואפילו מתעבים אותו (מעין אוטואנטישמיות)" (לקחתי את התגובה האחרונה שלך, אבל הפיצול והבלבול הזה קיים בכמעט כל התגובות שלך) את בעצם רוצה להגיד "חלק משמעותי בעם היהודי שאינו חש שייך לנחיל הכהניסטי, ויותר מכך- יש כאלה ששונאים ואפילו מתעבים אותו". אם היית כותבת ככה, לא היית מבלבלת את האלמוני, או את שאר הקוראים, לא היית גורמת לכזאת פרובוקציה לא מכוונת, וחשוב מזה, לא היית מבלבלת את עצמך, הרי כשקוראים את זה ככה ברור שלא מדובר באנטישמיות אלא באנטי-כהניזם, וודאי שלא מדובר באוטואנטישמיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה תוקף הקצנה שהיא פרי רוחך ולא מה שאני טוענת. מה שאני חושבת הוא שיש סוגי ''אורגניזם תרבותי'' שיכולים להיות רבי פנים ביותר. התרבות המערבית, למשל, יכולה להתבטא בהרבה סגנונות חיים ובלבד שהליבה הרעיונית תהיה מערבית. (לדעתי בתהליך האבולוצוני של האורגניזם התרבותי המערבי יש האחדה הולכת וגוברת של הסגנונות השונים, אבל זה לא חשוב כרגע). היהודים הם בוודאי מרובי פנים ויש בהם הרבה קבוצות (שגם ביניהן יש יחסים אבולוציוניים כפי שכבר אמרתי). אבל ערכי הליבה ותחושת השיתוף בערכים היסודיים קיימים, ואפילו חזקים מאוד, בין הקבוצות. זה שכל קבוצה חושבת שהיא צודקת בפרשנות של זווית זו או אחרת ביהדות, אינה גורמת להם לחשוב שהאחר אינו יהודי בדעותיו, אלא אם הוא חורג מערכי הליבה של היהדות. לכן אני לא חושבת שכל מי שלא חושב כמוני, אינו שייך לאורגניזם היהודי. וגם אחרים לא חושבים כך עלי. (ולכן אני חושבת שהנחיל היהודי מהווה רוב בעם היהודי אפילו אם הוא לא חושב, נראה ומתנהג, בדיוק כמוני) לנחיל שלי אני קוראת יהודי ולא כהניסטי, משום שמבחינתי מה שמכוון אותי זה הנאמנות לערכי היהדות-כפי שאני מבינה אותם. אני ממש לא רואה את עצמי ככהניסטית בהגדרה העצמית שלי, משום שזו לא הגדרה מהותית מבחינתי. אם מישהו ישכנע אותי שלפי ערכי היהדות דעותי בנושא זה או אחר אינן נכונות- אני ישר מחליפה את הדעות שלי. הרי יש לי את הדעות המסויימות הללו משום שלפי הבנתי זה הפירוש הנכון של מה שלמדתי והבנתי מתוך היהדות שלי. אם מישהו יראה לי הבנה אחרת שתתקבל יותר על דעתי, הרי מעכשיו זו תהיה דעתי. במונח ''אוטואנטישמיות'', לא התכוונתי להתנגדות אלי או לדעותי הספציפיות, אלא לכך שיש אנשים עם התנגדות ושנאה לערכים הבסיסיים של היהדות. יש כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שאת רואה את עצמך כיהודית בהגדרה העצמית שלך, אבל מה שניסיתי להגיד שאת לא היחידה. הרבה רואים את הערכים שלהם כערכי היהדות-כפי שהם מבינים אותם, אבל כשאנחנו רוצים לקיים דיאלוג, אנחנו צריכים לדבר במושגים שיהיו מובנים גם למי שאנחנו מדברים איתו. ערכי היהדות כמו שאת מבינה אותם, הם ערכים שנקראים בדיאלוג הפנים ישראלי כהניזם. מצד שני, אני מבין שזה כנראה עקרוני מבחינתך, ולכן ראי את התגובה הזאת כעצה שאת ממש יכולה להתעלם ממנה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |