|
קודם כל, היו צריכים להבין שהאוייב אינו החיזבאללה, אלא ממשלת לבנון המרשה לו לפעול משטחה. כשמדינה מכריזה מלחמה על ארגון טרור, היא עושה שני דברים - גם מורידה את מעמדה וגם מרוממת את מעמדו. שנית, לא הוגדרו כלל מטרות מדיניות למלחמה (ומכיוון ש"נבחר" אוייב לא נכון, גם לא היו יכולות להיות מוגדרות מטרות מדיניות). עם החטיפה, על ממשלת ישראל היה (קודם כל) לנתק צבאית את דרכי המילוט, אבל אז לגייס מייד אוגדות מילואים ולקדם כלי ארטילריה, כאיום ברור, ולתת לממשלת לבנון אולטימטום בן 48 שעות להחזרת החטופים (או לפחות להכרזה כי הם נמצאים בידיה של ממשלת לבנון ולא של החיזבאללה) ולהכנס עם ממשלת לבנון למו"מ על הסכם שלום - תחת איום מתמיד של שימוש בכח צבאי לכפיית הסכם כזה, שיכלול גם פירוק החיזבאללה מנשקו. כפי שאמרו חז"ל - יפה החרב בנדנה.
|
|