|
לא אמרתי שלא אפטר אותה, אמרתי שאני לא בטוח שאפטר אותה. אין לי שמץ של מושג. אף פעם לא הייתי במצב דומה, ויש המון משתנים. אבל, בכל אופן, אני לא פסיכי מהסוג שיראה בכניסתה להריון חוצפה, או פגיעה אישית בי. גם לא תהיה לי בעיה כשהיא תרצה לצאת לחופשת הריון - אני בעצמי רוצה לצאת לאחת כזאת (אם) כשיוולדו לי ילדים. אני לא אשוש לשלם לה משכורת בזמן שהיא לא עובדת, אבל אם אחרי כן היא תרצה לחזור, ואני אהיה משוכנע שהילד החדש לא יפריע לה יותר מדי, זו לא תהיה בעיה.
נשמע לי סביר לגמרי שהורה שהרבה מזמנו בעבודה נגזל לצרכי הטיפול בילדים - יהיה זה האב או האם - יאלץ להסתפק במשכורות נמוכות יותר. לאחר קיזוז כזה של היתרונות והחסרונות שבהעסקת הורים כאלו, גם להם ימצאו מקומות עבודה.
הפתרון האידיאלי מבחינתי להורות וקריירה, דרך אגב, הוא כזה - אני אאייש את המשרה בימים הזוגיים, אחר (אישתי, חבר או אדם אחר שהמעסיק ימצא למטרה הזאת) בימים האי-זוגיים. אותה משכורת (שעתית או גלובלית [חצי מהגלובלית]), אותה תמורה למעסיק, ויותר זמן עם הילדים, או סתם לעצמי. גם יותר גמישות, שנותנת יותר בטחון למעסיק שהמשרה תהיה מאויישת כל הזמן.
|
|