בתשובה לדב אנשלוביץ, 24/08/06 11:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אני זוכר) ועדת החקירה שתקום, אם תקום, היא שילוב של דיפרסיה מוזרה שמשתלטת על הציבור הישראלי, וספין פוליטי שנראה די מוצלח בינתיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שתגובתך הקודמת הייתה כל כך מוזרה ומפתיעה שלא מצאתי, ובינתיים אין לי מלים (או שדרושות יותר מדי מילים) כדי להגיב עליה בצורה מלאה. אבל אני רושם אותה לפניי, ואני כמעט בטוח שיצא לי להזכיר לך אותה מפעם לפעם בעתיד ולשאול להתייחסותך, לנוכח האירועים הצפויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אחרי שקראתי את תגובה 403021 התלבטתי הרבה אם בכלל לענות לך, בעיקר בגלל שהיה לי ספק גדול מאד אם יש בזה טעם. קשה לי להגיד שאני מופתע מההפתעה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבטחתי להזכיר לך את תגובתך לאור אירועי העתיד, אבל כבר עכשיו אפשר להזכיר לך תגובה מהעבר לאור אירועי ההווה. כי זה נראה כאילו החלטת שנצחנו, ולא יעזור בית דין . . . ובכן בערך באמצע חודש הלחימה מנית את ההישגים הצפויים בעתיד בתגובה 400275: ישראל יוצאת מהמלחמה כשצבא צרפת (?) יושב על הגבול, לוחם בחיזבאללה (?) ושני החטופים חוזרים לבתיהם (?). במהלך הלחימה ישראל הרוויחה ידע מודיעיני על הנשק הסורי והנשק האיראני. כך ראית את ההישגים הצפויים (לא מנית בתגובתך אחרים). נראה שהתחזיות שלך היו ממש אבל ממש לא מדוייקות. היום צרפת מבקשת להתחמק משליחת חיילים, ומפקד הכוח הצרפתי הקטן שבכלל לא בטוח שיגיע מסביר בראיון (לפני כשבוע זה היה, ועד כה אין שום חייל צרפתי בדרום לבנון)שאם יתעורר עימות בין חיילים ישראליים לחיזבאלה הוא יתחנן (הוא ממש השתמש במילה זו) בפני הצדדים שיפסיקו. ככה "יילחם" (אם בכלל נראה כאן אוכל צפרדעים ולו אחד) צבא צרפת בחיזבאלה. ושני החטופים נראים היום יותר עמוק בשבי מאיך שנראו טרם המלחמה. אז מה שנשאר מהתחזיות שלך הוא ידע מודיעיני. לו היה הדבר תלוי בי הייתי מנסה להשיג את הידע הזה במחיר יותר קטן. . . אבל מה חשובות העובדות. טפלנו נכון בבעיה והשגנו הישגים . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוציא את דברי מהקשרם, ועושה את זה בצורה כפולה ומכופלת. ז"א, הצלחת לא להבין גם את מה שכתבתי במפורש ב תגובה 400275 וגם את מה שכתבתי במפורש ב תגובה 404553 לכן, השאלה שאני שואל את עצמי (ואותך, ואת מי שקורא את הדיון הזה) היא האם לטרוח ולהסביר, או פשוט להתעלם ולהניח שאתה מקרה אבוד. מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש (יפה) שכן תסביר כי אולי באמת לא הבנתי. האם מה שצטטתי מתגובה 400275 אינו הערכה שלך לגבי המצב הצפוי עם סיום הלחימה ? מה גם שבתגובה 400299 בתשובה לשאלה מפורשת שלי אשרת שזה אכן הניחוש שלך. והעובדות הן שהניחוש האופיטימי שלך היה ניחוש כושל, אז מה כאן לא הבנתי ? ובתגובה 404553 הבעת את השלמתך עם האופן שבו טפלנו במצב בלבנון, כלומר אפשר להסיק מכך שאתה מרוצה מהתוצאות. יש כאן תמיהה. הרי הערכותיך האופטימיות כפי שהזכרתים קודם לא התממשו. אז ממה אתה מרוצה כל כך ? אולי הבעיה אינה שכולם במניה דפרסיה חולנית, אלא שכולם שופטים נכון ובריא את המצב, ואתה הוא זה שנמצא באיזו שהיא אופוריה עקשנית חולנית ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תגובה 400275 מנסה להסביר איך, לדעתי, צריך לנתח את תוצאות המלחמה. בגלל שתגובה 400275 נכתבה לפני שמלחמה הסתיימה (ואגב כמו שציינת, גם עכשיו, המלחמה לא הסתיימה, אבל, אל תיתן לעובדות להפריע לך), לא התיחסתי לתוצאות אמיתיות, אלה לתוצאות אפשריות. הצורה הזאת (?) שהופיע אחרי כל משפט היתה אמורה להבהיר לכל קורא בדיוק מה מידת הביטחון שלי ב"תחזית" הזאת. בשום שלב לא ניסיתי לחזות, להעריך איך המלחמה תסתיים. 2. ואם זה לא היה ברור, אז המילים "סתם ניחוש אופטימי" בתגובה שכתבתי לך (ושאותה אתה מביא כאן) היו אמורות להבהיר את זה. 3. מה כאן לא הבנת? א. בשום מקום לא "מניתי את ההישגים הצפויים בעתיד". אני לא עוס בחיזוי עתידות. ב. המלחמה לא הסתיימה, ולכן לא ברור לי על סמך מה אתה מסיק שהניחוש שלי היה מוטעה. הדבר היחיד שהשתנה בינתיים הוא שהצרפתים השתפנו, ומדברים על זה שהאיטלקים יחליפו אותם. חוץ מזה צבא לבנון ירד דרומה, ולא ברור לי אם זה טוב או רע לנו. ג. מה שנשאר מהניתוח שלי הוא יותר מ"ידע מודיעיני". ד. אני באמת חושב שטיפלנו נכון בבעיה (בהרבה סייגים, אבל זה לדיון אחר), זה לא התעלמות מהעובדות, אלה הכרה במגבלות האפשרויות. 4. אי אפשר להסיק מכך שאתה מרוצה מהתוצאות, אפשר להסיק שאני חושב שאלה התוצאות הטובות ביותר לתווך הארוך שהיה אפשר להוציא מהמצב הנוכחי (וגם את זה סייגתי). 5. אולי. אתה בודאי מבין שאם זה המצב (שאני נמצא באיזו שהיא אופוריה עקשנית חולנית), אז אין לי את הכלים לבדוק את עצמי. אני לא חושב שאני באופוריה, אני דווקא חושב שאני מציאותי. להפך, גתבתי את מה שכתבתי בגלל שאני מודע לזה שאין פתרונות מושלמים, שניצחונות או הפסדים לא נמדדים במה שכותבים עליהם מחר בעיתון ושהטקטיקה צריכה להיות כפופה לאסטרטגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שאני מבין זאת, אתה עובר לסעיפים ברגע שאין לך מה לומר. אני חושב שהדברים שכתבתי לפני תגובה זו מדברים בעד עצמם וכן מוצאות סתירה בדבריך שאינן מיושבות ע''י הסעיפים של עכשיו, ומבחינתי, עכשיו זו נקודה טובה לסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההישענות על ערן היא הישענות על משענת קנה רצוץ. בתקופת שש השנים ה"שקטות" ערן כתב: "מרגע שיצא צה"ל מלבנון הפכה הבעיה מסוגיית כיבוש המערבת אזרחים לסכסוך גבולות בעל אופי צבאי בעצימות נמוכה (ירי בערך אחת לחודש-חודשיים). אין כאן סכנת התדרדרות הואיל והסכסוך מצומצם לתחום הצר של גזרת הר-דוב" אחזור: "אין כאן סכנת הדרדרות" בן אדם שכותב כך, צריך לאכול היום את כובעו. תמצא לי כאן עוד מישהו שאינו אתה או איזה אייל אלמוני שלא יסכים עמי בנקודה זו. אבל הוא בחר לדבר על תפוחים ותפוזים. יש מי שמתחמק בעזרת התפתלויות בסעיפים ויש מי שמתחמק בעזרת תפוחים ותפוזים. איש איש ושיטות ההתחמקות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. שאלת שאלה. עניתי לך ברצינות ואחרי שלא הבנת את התשובה שלי, הוספתי פירוט. ומה התגובה שלך? "אתה מתחמק". אז, תסלח לי, אבל אני זה ממש לא הוגן מצידך. אתה לא רוצה שיענו לך, על תשאל. אתה רוצה להמשיך בדיונים עם אנשי קש ועם מי שמסכים איתך, תהנה. אבל, אחר כך על תהיה מופתע ששוב אתה לא מבין למה ואיך יש מישהו שחושב אחרת ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שעליה ענית עסקה כבר בעניין אחר, עניינו של ערן שעליו נשענת. את הקטע אתך, סיימנו כך או אחרת קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי (שסמיילי מכנה אותה דיפרסיה): המצב בשטח הוא חמור יותר ובעייתי יותר מבחינת ישראל אחרי המלחמה מאשר לפניה ולא בגלל התמהמהות הגעת הכוח הבינלאומי אלא בגלל אופיו ותפקידו של הכוח הבינלאומי. מדעתי (אם מקבלים אותה) נובע שלא התמהמהות הכוחות היא הבעיה של ישראל אלא בדיוק להיפך: ככל שהכח הבינלאומי בדרום לבנון יהיה גדול יותר, ככה ישראל תוצב בפני בעיה גדולה ומורכבת יותר. הכוח הנ"ל לא יהיה חיץ בין הקטיושות והחיזבאללה החמוש לביננו אלא חיץ לכיוון השני - בין צה"ל לבין החיזבאללה ולבנון. ממה נובעת הפסימיות שלי? (שהוגדרה כ"דיפרסיה" לא רציונלית ע"י סמיילי ושהוגדרה כדעת "פשוטי העם" ע"י היפני) 1. לפני הלחימה היו לישראל מנופים שהיתה יכולה להפעיל על לבנון והחיזבאללה. את המנופים הללו היא הפעילה תוך כדי הססנות רטורית ותפעולית. התוצאות הן שיהיה לנו הרבה יותר קשה להפעיל את אותם המנופים (דיפלומטיים וצבאיים) ככל שהכח הבינלאומי יגדל. 2. הכח הבינלאומי וצבא לבנון לא יפרקו את החיזבאללה מנישקו. התפיסה השגויה של הלבנונים המתונים (מהפוליטיקאים ועד הבלוגרים ששונאים את החיזבאללה) ושל הקהילה הבינלאומית לפני המלחמה ואחריה נשארה בדיוק אותה התפיסה: החיזבאללה יתפרק מנישקו לאורך זמן, ע"י תהליך דיפלומטי/פוליטי פנים לבנוני. לא בהפעלת כח חיצוני (משום שתהיה התנגדות ו"חפים מפשע" יפגעו) ולא בהפעלת כח פנים לבנוני כנגד החיזבאללה (חשש מ"מלחמת אחים"). 3. ישראל תסכים, בסופו של דבר, למרות כל ההצהרות, לחילופי שבויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שהתקבל הנוסח של הפסקת האש, ישראל הסכימה לחילופי שבויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל היא מדינה משונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמוך חושב שהתוצאה הסופית, כשהחלטת האו''מ שמכניסה פתאום את חוות שבעה בצורה בלתי הגיונית, רעה מההחלטת האו''ם שבעקבותיה בוצעה הנסיגה של ברק , ושבה החלק שהוטל על לבנון לא מומש. כמוך אני חושב שהכוחות הבין לאומיים שהיום מתברר שרובם יורכבו מכוחות אסלמיים עויינים לא יעשו לנו שום דבר טוב. ובכלל, הרי יעדי הממשלה כפי שהוצהרו בתחילת המערכה היו פרוק החיזבאלה מנשקו, והחזרה ללא תנאי של השבויים. היום החיזבאלה כנראה יתוגבר בכוחות עויינים לנו, ולא רק שלא יפורק מנשקו אלא גם לא יעזוב את הדרום כמתבקש משתי החלטות האו''ם זו של היום וזו של אז. ובעניין השבויים שום דבר לא יותר טוב מאשר בתחילה. ועוד יותר גרוע הוא שאנו בתוך מצב נפיץ יותר מאשר בתחילה, וההתפוצצות יכולה לבוא בכל רגע, ולגבות נפגעים רבים בסדרי גודל ממה שהיה עכשיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |