|
||||
|
||||
כשאני קורא את זה עכשיו זה כבר נראה ממש מגעיל. המצרים הרי תמכו בנו דה-פקטו לכל אורך המלחמה. אלא שזה לא היה כל-כך מובן-מאליו אז. |
|
||||
|
||||
השמחה לאיד שלך אולי צריכה להיות מופניית כלפי החזבאללה, לא כלפי המצרים המסכנים. כשקטיושה פוגעת בכפר ערבי, בנוסף לרוגז שיש לי על הפגיעה באזרחי המדינה, אני לא יכול להתכחש לשמחת העניים שלי על זה שמן הסתם זה לא מה שהחיזבללה התכוונו אליו. כלומר- אני שמח על הטעויות שלהם. |
|
||||
|
||||
נכון, ותודה על שיקום תחושת המוסריות-העקבית שלי. זה גם מסביר למה לשמחה-לאיד שלי הצטרפה גם אכזבה קלה על כך שטיל החזבאללה פגע רק בספינת-סוחר מצרית ולא במשחתת של הצי הרוסי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |