 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם לשפוט לפי מספר התגובות (זו הראשונה), הרי שאין ממש בשביל מי לטרוח להכין את הפרק השני, אה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו דווקא כתבה מעניינת. אבל: 1) לא לכל דבר אפשר להגיב. זאת, בעיקרה, ביקורת סרטים. אנשים קוראים, מסכימים או לא מסכימים, וזהו. אין הרבה מה להגיד. 2) לפי דעתי, הצגת רק בעייה אחת בסצנת הקולנוע הישראלית הבעייתית. ומה עם העובדה שעושים פה רק סרטים קלילים, בלי שום מסרים? הרי כל הסרטים בישראל מתחמקים בעוז מלעסוק בסוגיות אמיתיות וכואבות, כמו יחסי חילונים-דתיים, ימין-שמאל, ערבים-יהודים (בזה עוסקים, אבל כמעט רק בצורה בנאלית להחריד) ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל תודה לך, גם על המחמאה וגם על העובדה שהבהרת לי שמישהו חוץ ממני קרא את הרשימה. אני חולק על הקביעה לפיה הסרטים הישראלים הם קלילים או חמקניים בעיקרם: "לא שם זין", "שחור", "שתי אצבעות מצידון", "אחד משלנו" ועוד רבים אחרים עסקו בצורה כזו או אחרת בבעיות היותר קשות של החברה הישראלית (וזה, כמובן מבלי להיכנס ליאכות הסרטים עצמם). יחד עם זאת, טענתך לגבי השטחיות והקלילות שבסרטים מהז'אנר אליו התייחסתי, מובלעת ברשימתית אם כי לא נאמרה בריש גלי. זה באמת המקום לצאת נגד הגישה השטחית של "בואו נעשה סרט בשביל הסבבה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ברירה, חייבים להתייחס לסרטים עצמם. "לא שם זין" ו"אחד משלנו" הם פשוט סרטים גרועים. הם מטפלים בבעיות הקיימות בחברה הישראלית ע"י הצגת חברה ישראלית _אחרת_, מלאכותית (שיוצרי הסרט המציאו), הצגתה בצורה מגוכחת, יצירת בעיות דביליות ומתן פתרונות חסרי כל-שחר. נקודת המוצא שלהם נכונה, אבל הדרך, אוי הדרך... כמה סרטים ישראלים טובים יש שטיפלו בבעיות אמיתיות, הציגו אותן בצורה אמיתית, ועשו את זה בצורה מעניינת ואיכותית? אני בספק אם יותר מ-15 מאז קום המדינה (אני יכול לחשוב רק על שניים, אבל אני מנסה להיות נדיב). זה הרי מצב איום! זה כאילו כל תעשיית הקולנוע מגוייסת למדיניות שטיפת מוח אחת גדולה ע"י המדינה, ומציגה אותה כמקום שנעים לחיות בו, אין בו בעיות שלא ניתנות לפיתרון, והכל בו מורכב מקלישאות (ומשחקנים גרועים ושחקניות שמראות את הציצים). תעשיית הקולנוע שלנו בקאנטים. נכון שגם הממסד, שבקושי ממן, אשם בכך. אבל כמה כבר אפשר להטיל את האשמה? פשוט האנשים שעושים את העובדה עושים עבודה גרועה, רוב הזמן. איזה דכאון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני רואה עוד סרט ישראלי שעוסק בדיוק בנושאים שתארת אני צורח! יותר מדי סרטים ישראלים טרחניים מתעקשים לעסוק דווקא בבעיות חברתיות, אלק, כאלו. די! עוד סרט על יהודיה כשרה שמזדיינת עם ערבים? ("חתונה פיקטיבית" היה דווקא סרט ממש בסדר), עוד סרט על חילונים/חרדיים? (היה כזה ממש עכשיו, לא זוכר את שמו, ותאמת לא ממש מעניין אותי) על ימין ושמאל לא ממש כדאי לדבר, כי לא נראה לי שיש יוצרי סרטים (גם מהגרועים שבהם) שהם ימניים, אז אין ממש טעם. כל הנושאים שאתה מציג מתייחסים לאנשים ולבעיות אנושיות בצורה סטריאוטיפית וסטטיסטית. סרט עושים על בעיה של איש או שניים לא של עם, אם בכלל יש פירוש לכזה מונח מחוץ לספרי הסטוריה ונאומים פוליטיים. לכן אולי כל הסרטים האלה (וסביר להניח שגם רוב הסרטים שיעשו, כי ודאי יש מפיק או שניים שלצערי חושבים בדיוק כמוך) כל כך נמוכים. יש סרטים ישראלים טובים, אבל הם יוצאים בהפרשים של 5 שנים לפחות בין אחד לשני, הנה כמה דוגמאות: "אוונטי פופולו" (רפי בוקאי שעזב את הבימוי לטובת הפקה, וחבל), "שורו" ו"חולה אהבה משיכון ג"' (שבי גביזון, ואני מחכה בכיליון עיניים לסרט הבא שלו). אולי הקרן צריכה להעניק מכספינו לתסריטים ראויים יותר, או שתסריטים ראויים יותר לא מגיעים לשולחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ודרך אגב, אפילו שלא ראיתי את ציפורים (אולי הייתי רואה, אם הייתי בדיוק לפני הטלויזיה באותה שעה), אני בטוח שיש שם מסרים עמוקים כלשהם, יכול להיות שהסרט בקלילותו בלבל אותך, אבל רק סרטים פלצניים נושאים בחובם מסרים, גם קלילים. יכול להיות גם שלא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |