 |
רגע, אבל הסוגריים שלך לא נראים לי מובילים למסקנה שאני "מתחילה עם מישהו". לפני שהשתחררתי דאגתי להעביר את מספר הטלפון האזרחי שלי למספר אנשים (ולא כי ניסיתי להתחיל איתם, אלא למקרה שבעתיד הם יצטרכו את עזרתי, יחשבו על פרויקט שיכול להתאים לי וכו'. זה נכון בעיקר כשמדובר בשירות ביחידה שהיא לא צבאית קלאסית), הצטלמתי עם חלקים נרחבים מהאנשים שעבדתי איתם, מחובקת, עם חלקם - שום דבר מאלה לא רמז שאני מנסה להתחיל עם מישהו. ואכן, אף אחד לא חשב כך.
בהנחה שמישהו היה מצרפת אותי ללא רצוני לא הייתי פונה למשטרה, בלי קשר לתוכניות שלי בנוגע לקיומה של פגישה שנייה. האם זה אומר שהמעשה היה לגיטימי? לדעתי לא, באופן חד משמעי. זה לא נכון לגבי חיבוק, זה לא נכון לגבי נשיקה "תמימה" ואפילו לא נכון לגבי הערות מסויימות. השלב שבו לשון נעשית מעורבת, בעיני, הוא שלב שדורש הסכמה ברורה של שני הצדדים ולא מהווה "חוסר הבנה של הגבולות".1
בכלל, לא ברור לי למה הדיון מוסט לכיוון השאלה למה הבחורה (ולפי הפרסומים, לא היא אלא המפקדת שלה) פנתה למשטרה. זו זכותה המלאה.
1באחת ההתייחסויות לפרשה מישהו כינה את זה כשלב "שבו לא היית פועל בצורה דומה כלפי אמא שלך". זו הגדרה שאני מאמצת, והייתי מקרדטת את ההוגה אם רק הייתי זוכרת איפה ראיתי את זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש