|
ירדת לדעתי. אני בכלל לא רואה במה אתה חולק עלי, משום שבהחלט מדובר כאן על מסגרת הידיעות ההדדיות והרקע לתיקשורת שמשותף לשני הצדדים ומאפשר קיום של תיקשורת בין אנשים. כך שסביבה שונה בהחלט יכולה להוביל לכך שהתיקשרות תקבל מימדים שונים (יש הבדל אם אתה שואל זר ברחוב או את בת זוגתך מה השעה). לעבירה על ''כללים'' יש מחיר בזה שהתיקשרת פונה לאפיקים להם לא התכוונת ואתה מוצא עצמך בסיטואציה בה אתה צריל להפנות מאמץ לתקן או לסיים אותה. שיחה (או מגע מיני) איננה החלפת סימנים סידרתית בין שני עצמים אוטונומיים, אלא פעילות סינכרונית משותפת והדדית. זאת אחת מהנקודות החשובות שלדעתי עומדות בליבן של הרבה אי הבנות אנושיות. לדעתי טעה אותו מגיב אלמוני שטען שאם הוא היה מבקש הסכמה לנשיקה הוא לא היה נשוי היום. הוא קיבל הסכמה משום שהוא נשוי היום. הנשיקה - החלפת סימן תיקשורתי בין שני אנשים (כמובן לא רק) - לא התקיימה בריק אלא במסגרת של צבירת בסיס ורקע תקשורתי משותף בינו לבין בת זוגתו, והחלפת סימני תיקשורת מורכבים ושונים בתוך מהלך הסיטואציה הספציפית. הרכנת הראש אל שפתיה יכולה להיתקל בהפנית הראש, קמיצת השפתיים, מבט תמה, או בהיענות בה ראשה יופנה אליו ואולי הלשון קצת מלחלחת את השפתיים. והנשיקה הזו לא באה יש מאין אלא בהמשך, אני מניח, לסידרה שלמה של החלפת סימנים (סליחה על התיאור הסטרילי) שבנתה הבנה וסדרה של הנחות הדדיות שאיפשרו את השלב הבא (והלא סופי) של סצינת השיח ההיא.
|
|