|
||||
|
||||
הכל נורא מוזר, אבל הכי מוזר זה ה"בכיינים" הזה. מעניין מאיפה זה בא. |
|
||||
|
||||
לא יודע מה כל כך מוזר. אבל מהמעט שקראתי אצל מרקוזה, קיבלתי דיכאון. הוא נשמע כמו קינות על חורבן הבית. חוסר אונים ותיסכול מהעובדה שהעולם איננו אוטופי ושהמהפכה הולכת ומתרחקת כי אנשים רוצים לחיות במקום למות. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שמוזר בעיני - שריאליזם חברתי הרואה את טבע האדם והחברה כפי שהם, "בכיינות" ייחשב. זה כמו שאם תגיד שבארץ יש הרבה תאונות דרכים, מיד יקפוץ החכמולוג שיתקע לך: "אז מה שאתה אומר זה שאסור לצאת לעולם מהבית! איזה דיכאון אתה עושה לי!". |
|
||||
|
||||
טוב, אם מדברים על מה שמוזר בעיני כל אחד, בעיני מוזר שמישהו מייחס לגישה אחת, שלאו דווקא מגובה בראיות, ראייה "של טבע האדם והחברה כפי שהם". סתם, עוד משהו שעדיין לא הבנתי, איך קרה שדוקא הגישה הזו נקראת "ראליזם"? מה כל כך ראלי כאן? אולי זה חלק מהבנייתה של תודעה כוזבת? אם נקרא לזה "ראלי" אז יחשבו שזה האמת "כפי שהיא". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |