בתשובה לאסתי, 06/08/06 23:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני אוהב את צורת הביקורת הזאת. כל מדינה שתחליט להכות את אזרחי שכנתה תצליח לעשות זאת ללא הפרעה אם תפעל בכללי משחק שלפיהם לשכנתה אסור להכות את אזרחיה. כשאני מבקר, אני לפחות מצביע גם על הפתרון, שהוא או להשיב את מנגנון ההרתעה שקיים בין כל שתי מדינות רגילות, ע"י נכונות לפגוע באופן ישיר ובצורה מסיבית באזרחי לבנון, או לכבוש את כל המקומות שמהם נורים טילים, כלומר כמו בשל"ג, עד בירות. צבאית, אי אפשר לפתור את הבעיה בצורה אחרת. אבל את מבקרת סתם. מה מהות הביקורת שלך ? מה את מבקשת מהצבא לעשות ? לתת פקודה כמו: "שחרר את החטופים", או "הפסק את ירי הטילים" זה סתם קשקוש חסר תכלית, שאותי מאד מקומם. אי אפשר להשיג השגים, בדרך הנס, בלי לשלם מחיר מתאים. ואת המחיר המתאים כל המבקרים לא רוצים לשלם. אז שיאשימו את עצמם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שאינך אוהב את צורת הביקורת הזאת. אבל חוסר-אהבה זה שלך אינו הופך סוג ביקורת זה ללא לגיטימי. מותר בהחלט למי שאינו מבין במהלכים צבאיים לשאול בתמהון ובכאב1 למה אחרי כ"כ הרבה זמן הבעייה עדיין קיימת. כמו שמותר למשל לילד לשאול למה כבר שבוע אין אוכל בבית, מבלי שהוריו יענו לו שאם אין לו הצעה קונסטרוקטיבית לפיתרון המצב, מוטב שישתוק וירעב בשקט. יחד עם זאת אני שמחה לראות שהגחת מתקופת ההפגזות עם המון מרץ, ועכשיו אתה כנראה מחפש מה לעשות איתו. 1תזכורת לקונטקסט של שאלתי: מותם של 12 אנשי מילואים מקטיושה שנפלה עליהם ליד בית הקברות של כפר גלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברורה לי כל כך העקיצה בדבר הגיחה שלי מתקופת ההפגזות. אני חושב שדווקא תקופת ההפגזות הייתה הפוריה ביותר שלי בתקופה האחרונה מבחינת ההשתתפות באייל, ואלה דווקא הוסיפו ולא גרעו מהמוטיבציה שלי לכתוב, ולא בא דווקא בסופה שום פרץ מיוחד של מרץ. לעצם העניין, אין לי הרבה מה להוסיף, ולכן אזכיר דברים שכבר כתבתי בעבר. שאלתך מבוססת, לדעתי, על ציפיות בלתי הגיוניות והבנה לא נכונה של מה אפשר ומה אי אפשר לעשות. אם תעקבי אחרי תגובותיי מהתקופה שלפני "פרץ המרץ", תראי שהם החלו בתגובה 396470, יום אחרי החטיפה, שבה נצלתי דברים, נכונים לדעתי, של אולמרט, שהמסקנה הנכונה מהם לא הוסקה מאז שנאמרו ועד סיום המערכה. כבר אז אתרתי את העובדה שמדובר בבעייה חמורה שלא תיפתר בגלל ש"אנחנו צודקים וכל העולם עמנו" "אנחנו לא כובשים" ו - "אנחנו חזקים וניתן לחיזבאלה איזה זבנג בעזרת חיל האוויר וכל הבעיות תיפתרנה". הדרך הנכונה, לדעתי, לטפל בבעיה כה חמורה הייתה להעמיד את הדברים על "ישראל מול לבנון" ו "עין תחת עין". זו דרך מוסרית ביותר שמעולם לא העזנו לנסות אותה, ואני מאמין שלו ניסינו אותה היינו פותרים את הבעיה בן רגע והיו נחסכים כל הקורבנות, שבסופם לא הביאו לתוצאה יותר טובה מזו שהייתה בתחילה. התגובה השנייה שברצוני להביא תגובה 397757 נכתבה ארבעה ימים אחר כך והיא ממש המשך לתגובה הראשונה שהזכרתי. הדרך שאותה המלצתי לממש לא התקבלה ובמקומה אמצה הממשלה דרך קשה, כמעט בלתי אפשרית של פגיעה בחיזבאלה שנמצא בתוך מדינה שמגוננת עליו ושאסור לפגוע בה. כתבתי שלשם כך באמת צריך "דם יזע ודמעות" שהיו נחסכים לו היו מאמצים את הדרך שלי. התגובה השלישית שברצוני להביא בסקירה זו היא תגובה 398067. באותה תקופה, תקופת "המהלומה האווירית" שררה די הרבה אופוריה חסרת בסיס בציבור, שאולי גם את היית שותפה לה, ומחוסר הבסיס הזה אולי נובעת שאלתך. אני הבנתי אז שאי אפשר בשיטות של הפצצות חיל האוויר שאינם גובות מחיר מאתנו לפתור איזו שהיא בעייה, וכדי לפתור בעיה קשה כבעיית הרעשת יישובנו בצפון צריך לשלם, ובמקרה הזה ע"י הגעה לכל המקומות שמהם נורות קטיושות (ולא יותר מאשר נעשה במבצע של"ג). בתגובה 402195 הסברתי את הקונצפציה שבאה עם הנסיגה מלבנון, שאולי מסבירה גם מדוע שאלה כשאלתך יכולה להישאל בכלל. בתגובה 402333 ברכתי על יציאה סוף סוף למלחמה. קיוויתי שיעדי ההגעה למקומות מהם נורים הטילים יתממשו תוך מספר שבועות. אבל מסתבר שכפי הנראה נותני הפקודה שנתנה תוך כדי הדיונים באו"מ על הפסקת אש לא התכוונו ברצינות (כי לדעתי היה אפשר לא לקבל או להתנהג כאילו מקבלים את הפסקת האש ולהשלים את המשימה), והפעולה נעצרה בתחילתה. לו היו הולכים ומבצעים פקודה ברורה : "כבשו את המקומות מהם משגרים טילים", ירי הטילים היה נעצר. מאחר שלא ממשו את עקרון ההרתעה שעליו דברתי בתחילה וגם לא נתנו פקודת משימה לעצירת ירי הטילים, הם המשיכו לעוף. לכן לא היה שום מקום לשאלתך, והתשובה לה ברורה מאליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |