בתשובה למספר 666, 13/08/06 0:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אורי פז : מעניין שדווקא אני הוא שהביא מיומניו של הרצל על שאיפתו/חלומו הגדול לנצר המונית את בני העם היהודי וכולי, ואתה לא הבאת שום מכתב ושום ספר או משהו מדבריו של הרצל המפריכים שאיפה/חלום זה. חובת ההוכחה, בעצם ההפרכה, היא אפוא עליך. ואל תתיימר לגלגל כדורים למגרש של השני סתם כך, טוב. אחרת עוד לא ירצו להתדיין איתך. להגיד שהרצל לא חזר על החלום/השאיפה הכמוסה שוב ושוב, מה שבסימן שאלה אחד גדול (כי מניין לך שהוא לא חזר על כך בעל פה אך לא בכתב? והאם קראת כל פיסת נייר מכתביו או עליו שאתה קובע זאת? בוודאי שלא, כי ביוגרפים והיסטוריונים לא פוסט-ציונים לא מפריכים טענתי) – זה רק שלא רציני, אלא רחוק מלהיות מקצועי מחקרית. ברור שאל אף חילוניותוהמתבוללת, הרצל העדיף לנצר את היהודים כפתרון ל"בעיה היהודית", האנטישמיות. כפי שכבר עסקתי בכך במאמרי "גורל אחד" ב"האייל הקורא" . אלי אשד : מר פז טיעוניך המוזרים מעמידים את סבלנותי במבחן קשה אבל כך הוא עם חובבי תיאוריות קונספירציה באופן כללי שאתה משתייך אליהם . אתה אומר "מעניין שדווקא אני הוא שהביא מיומניו של הרצל על שאיפתו/חלומו הגדול לנצר המונית את בני העם היהודי וכולי, ואתה לא הבאת שום מכתב ושום ספר או משהו מדבריו של הרצל המפריכים "שאיפה/חלום זה ובכן יש אחד אורי פז שכתב כך ב"האיייל הקורא" תגובה 382414 : רק לידיעתך, איציק, הרצל חזר בו באחרית ימיו ואף קרא לשוב אל היהדות האותנטית. הנה קטע ממאמר שחיבר הרצל ב-1897, תחת הכותרת: "החנוכייה". וכך כתב שם: "היה היה איש שבמעמקי נפשו חש בצורך להיות יהודי - - - ייסורי הנפש הכבושים סופם שהוליכו אותו אל מקורם, כלומר אל יהדותו. ובעקבות זאת חל בו שינוי שבשום פנים לא היה מתחולל בו בימים שהיה רחוק מהיהדות. הוא התחיל לאהוב את היהדות בכל לבו - - - בתחילה לא עמד אל-נכון על טיבה של הנטייה המשונה הזאת, עד שלבסוף גבר הרגש העמום והיה למחשבה ברורה: הרעיון שאין אלא מוצא אחד, והוא השיבה הביתה אל היהדות". כן, קשה להאמין, אך מלים אלה נכתבו על-ידי הרצל עצמו, בשנת 1897. אלא שהוא עצמו לא הספיק בחייו לשוב הביתה אל היהדות ה"עמומה". בנימין זאב הרצל שקד, וגם פרסם ב-1895, את המלים הבאות: "אנו מזהים את עצמנו כאומה על-פי הדת". ואת זאת כתב אותו הרצל שב-1892 חשב שניתן לפתור את הבעיה היהודית על-ידי הטבלתם של כל היהודים לנצרות. כלומר, חלה בו התפתחות רעיונית, וב-1895 הוא אמר: אנחנו מזהים את עצמנו כאומה על-פי הדת. " עד כאן אורי פז בהאייל הקורא. אז אתה טוען שב-1897 בעת ראשית התנועה הציונית הרצל חזר ליהדות . אז תחליט כבר :הרצל רצה לנצר את כלל היהודים עם התנועה הציונית שלו או שהוא חזר בתשובה? עוד ב1897? האם אינך חושב שיש כאן סתירה בין שתי הטענות האלו ? מר פז שים לב :אתה אדם אינטליגנטי אז איך אתה יכול לטעון "להגיד שהרצל לא חזר על החלום/השאיפה הכמוסה שוב ושוב, מה שבסימן שאלה אחד גדול (כי מניין לך שהוא לא חזר על כך בעל פה אך לא בכתב? והאם קראת כל פיסת נייר מכתביו או עליו שאתה קובע זאת? בוודאי שלא, כי ביוגרפים והיסטוריונים לא פוסט-ציונים לא מפריכים טענתי) – זה רק שלא רציני, אלא רחוק מלהיות " מקצועי מחקרית. יפה אז תביא הוכחות לכך שהרצל טען דברים מעין אלה בעל פה או בכתב מעבר לאותו שירבוט ביומנו. חובבת ההפרכה היא לא עלי שכן אני ביקשתי מימך שתביא אישוש לטענותיך ועליך חובת ההוכחה והטענה ש"מניין לך שהרצל לא חזר על כך בכתב או בעל פה ". כאמור לי לא ידוע על כך. אם לך ידוע על כך אז תביא עדויות והוכחות . אבל אני מבין שאין לך כאלה . ותסביר לי כדי שאבין כי אני לא מבין מר פז לתשומת ליבך הטיעונים שלך נעשים רציונליים פחות ופחות מהודעה להודעה. אנא הישאר בתחום העדויות בכתב שאפשר להוכיחן כדי שנוכל להמשיך בויכוח ביננו. אגב מר פז גם בקרב חוקרי תרבות מקובל לפנות זה לזה בשם אתה האדם הראשון ניתקלתי בו אי פעם שמוצא את עצם ההתייחסות אליו בשמו כעלבון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |