בתשובה לדב אנשלוביץ, 12/08/06 9:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שכאן המקום לצטט את גאנדי (לא זה שלנו): התוצאה היחידה של עין תחת עין היא עולם של סומי-עין. אני חייב להודות שחשבתי שהדיבורים על יזמה התקפית חדשה היו איומים באקדח ריק שנועדו לשפר את עמדתה של ישראל לקראת הפסקת האש. בכך התבדיתי. יחד עם זאת אני נותר בהרגשה שהיתה לי כבר מן הרגע הראשון שמן הפילדמרשלים אולמרט-פרץ לא צריך לצפות לגדולות ונצורות. היזמה המחודשת הזו פועלת תחת 2 אילוצים מאוד קריטיים: א. חיילים לא רוצים ליהרג 48 שעות לפני הפסקת הלחימה. ב. המטרה המרכזית של המבצע היא שיפור תנאי הכניסה של ישראל להפסקת האש שקוי המתאר שלה כבר הונחו פחות או יותר. לא צריך להפריז בחשיבותם של תנאי הפסקת האש הזו. האופי של הפסקת אש זו כהסכמה עקיפה ודה-פקטו עם החזבאללה מאפיינת את סוג ההסכמים שחיזבאללה רוצה ויכול לעשות: הסכמי חייבר שכל מטרתם היא להכין את הקרקע לשובם של גייסות מוחמד. בראייה ארוכת טווח, הציבור הישראלי לא צריך להסכים לכמות משמעותית של אבידות בנפש בתמורה לשיפור זמני כלשהו בתנאי הפסקת האש. האילוץ הזה מצריך יד כבדה מאוד של השלטון האזרחי על שלוחתו הצבאית. יש לחסום את סוסי הצבא הדוהרים ברגע שהם חורגים מכמות אבידות סבירה להשגת המטרה הזו. אבל זהו בדיוק עקב אכילב של ממשל אולמרט-פרץ. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |