|
||||
|
||||
נראה לי שאני בכל זאת יעמוד מאחורי הצפי שלי. אני בכל זאת חושב שלחיזב' יש אינטרס (משיקולי תדמית) לזנב בצבא הנסוג, תוך כדי הפסקת הירי הרקטי אל העורף הישראלי. |
|
||||
|
||||
הפתיל התייחס להפסקת האש בת היומיים בזמנו. אז שיערתי שהפסקת האש הזמנית הזאת תתחלף בהפסקת אש קבועה וסיום המלחמה, ולמצב הזה התייחסו כל דבריי. ואכן, בזמן הפסקת האש הקצרה ההיא החיזבאלה נצר אש. אבל כידוע טעיתי, ודובר ביומיים שאחריהם חודשה האש. היום המצב אחר. קראתי עכשיו שמארגנים לנוי את סיום המלחמה, אבל עוד לא ברור לי במה מדובר, ואם זה רציני. |
|
||||
|
||||
מדובר בהסכם כניעה של ישראל. אפשר להתוכח אם זה רצוי או לא, אבל זה (בניסוח הנוכחי) בדיוק מה שזה - זה הולך בכיוון של התסריט שתארתי למעלה. |
|
||||
|
||||
היום איני חושב שיצא משהו סופי מהמאמצים המדיניים. הצרה היא שכל פעם עושים לנו ''אזעקת הפסקת אש'' ואולמרט מיד עוצר בשמחה את המתקפה שעדיין לא התחילה, אבל הלבנונים ממשיכים להרעיש את יישובינו, כמו ממש לפני פחות משעה כשבומבה אדירה העירה בביתי מישהי ששום דבר לא יכול להעיר אותה (כולל האזעקות). זה ממש לא ייאמן, אך אנו כברווזים במטווח. אני מניח שבסופו של דבר לא תהיה ברירה וייבצעו את הפעולה המלאה, אבל ההשהייה גורמת לאובדן תנופה, ובסופו של דבר להגדלת המחיר. |
|
||||
|
||||
"הסכם כניעה", "תבוסה מוחצת"... כשאני קורא אותך (ואת דב, ואת ניצה, ואת שוקי, ואת ארי שביט וכו') אני שואל את עצמי על מה אתם מדברים. התנודות האלה, בין אופוריה להיסטריה נראות לי לגמרי מוזרות. זה איזה מן משהו שמאפיין את הציבור הישראלי, החל מנהגי המוניות והמגיבים ב-ynet דרך העיתונאים, ועד הפוליטיקאים שלנו, אני שואל את עצמי: "מה הם לוקחים?". למה אי אפשר לנתח תהליכים בקצת יותר סבלנות? למה חייבים לקפוץ ישר למסקנות שמנותקות לגמרי מהעובדות, למה כל פצוע זה "סוף המדינה" וכל קרימינל הרוג זה "מחצנו את האוייב". נראה לי שאותו הגיון שהביא את אשכול להתפטר ממשרד הביטחון, ואח"כ הביא את האופוריה המוזרה שגרמה לנו לשפוך כ-50 מליארד דולר בחולות עזה, אותו הגיון שמנע מהצבא לגייס מילואים ב-73, וגרם אח"כ לדיין לדבר על "חורבן המדינה", אותו הגיון שגרם לבגין להצהיר "ותשקוט הארץ 50 שנה" ואח"כ גרם לו להתפטר בגלל ש"אייני יכול עוד", הוא ההגיון שמוליך את הציבור ומנהיגיו היום. זה פשוט לא נראה לי נבון כל כך. |
|
||||
|
||||
Hear Hear בשבועיים האחרונים הקשקשת והמניה דיפרסיה בתקשורת הישראלית הגיעה לרמות חסרות תקדים והכתה גם בחלק מהאיילים.אבל אי אפשר לבוא לפשוטי העם בטענות כאשר ראשי המדינה והמערכת הבטחונית מובילים את הטרנד. |
|
||||
|
||||
אה יכול להתוכח עם האופן הפסימי בו אני תופס את האירועים, אבל מה שאתה עושה הוא לא הוגן. גם אם יש לי הפרעה, היא לא דו קוטבית (אלא חד קוטבית). אתה לא יכול להתיחס לדברים שאני כותב, לדברים הפוכים שמישהו אחר כותב ולהתיחס לכך כאל הפרעה דו קוטבית משום שיש סתירה בין הגישות. מעולם לא היתה בהתיחסות *שלי* ולו שמץ של אופוריה (וגם הפסימיזם שלי לא נובע מהאבדות שגם לדעתי הן חלק בלתי נפרד מתהליך הלחימה). כן, אני חושב שישראל הפסידה יותר משהרויחה במלחמה האחרונה. לא בגלל שהיא יצאה למלחמה, אלא בגלל האיך. |
|
||||
|
||||
רק המשפט הראשון בתגובה 402456 התיחס אליך. אתה יכול להסביר מה בדיק ישראל הפסידה, ומה היא הרוויחה, ואיך זה שהראשון יוצא גדול מהשני, ולא רק גדול, אלא גדול בצורה "מוחצת". למיטב הבנתי, נראה לי שכל הפרטים בתגובה 400275 עומדים בעינם, תחליף את הצבא הצרפתי בכח נאט"ו תחת פיקוד האו"ם, תוסיף עוד 20% למספר ההרוגים בישראל, (מספר ההרוגים בחיזבאללה מוערך ביותר מ-400) ותוסיף אמברגו למכירת נשק ומה שנראה כמו דיבורים על פירוק החיזבאללה מנישקו. אניאחזור שוב, אולי אין כאן ניצחון מוחץ, אבל "הפסד" כל שכן "תבוסה", ועל אחת כמה וכמה "תבוסה מוחצת" ו"הסכם כניעה" אין כאן (בינתיים). |
|
||||
|
||||
אם רק המשפט הראשון התיחס אלי, אז על תנודות של מי דיברת? מי נד בין אופוריה להיסטריה? בגלל ההכחשה שלך, אני לא מצליח למצוא את הקשר בין המשפט הראשון לשני. |
|
||||
|
||||
1. "מי נד בין אופוריה להיסטריה?" "הציבור הישראלי, החל מנהגי המוניות והמגיבים ב-ynet דרך העיתונאים, ועד הפוליטיקאים שלנו" 2. "אני לא מצליח למצוא את הקשר בין המשפט הראשון לשני". הקשר הוא אסוציאטיבי. זה האסוציאציה שעולה אצלי כשאני קורא תגובות כמו זו שלך. |
|
||||
|
||||
צודק, טעות כתיב שפוספסה בקריאה שניה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |