בתשובה לער אחיאונן, 24/10/01 18:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הנקודה שלי היתה, ששום בית משפט אוביקטיבי לא יאשים את מנהיגי הפלשתינאים בהסתה לג'נוסייד בלי להאשים את מנהיגי ישראל, מקובל עלי ששתי הקריאות מקבילות, ולדעתי אי אפשר להתיחס אליהן כהסתה לג'נוסייד (ודאי לא של המנהיגים) אבל במידה ויש בית משפט שמכיר באחת, הוא חייב להכיר גם בשניה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדמיין לעצמי את מוחמד ושרוליק עומדים לפני השופט (סמילי), השופט מנפנף את עורכי הדין ופונה לבעלי הדין ושואל "מי התחיל"??. משקיבל את התשובה פונה השופט למוחמד ושואל "נו ?! ככה מדברים ?!". עונה מוחמד "טוב, אבל זה לא כל הסיפור, שרוליק לא סיפר לכבודו שלמרות שהוא יודע שאני שונא אותו (ריב עתיק בין סבי לסבו) הוא מתעקש לקנות באותה מכולת שאני קונה בה..." "משמע ששניכם אשמים באתה מידה"...אמר השופט לשניים, וגזר עליהם לפנות ל"סמי" הבורר השכונתי. נ.ב. ...או ששאלת ה"מי התחיל" אינה רלוונטית ?! ולכן צדקת כשלא התייחסת אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא שופט, ובטח לא אובייקטיבי. ב. שאלת ה''מי התחיל'' לא רלוונטית, ובנוסף לכך התשובה לה לא ברורה (כאמור, הכל התחיל בגלל העליה היהודית לישראל, או אולי בהתנגדות הערבית לה). בעל מכה, למשל, לא יכול להגיד, היא התחילה ובגדה בי קודם, זה תירוץ של גן ילדים, שלא אמור לעניין אף שופט. ג. הרעיון של בית משפט (על הסתה לג'נוסייד) הוא של מיכאל, תלונות נא להפנות אליו, אני חשבתי ועדיין חושב שזה רעיון מגוחך (ומנוגד לאינטרסים הישראלים), בדיוק כמו שתגובתך מראה. נ.ב. אני תמיד צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגידת האשה לא יכולה להתקבל כסיבה להכאתה, כי אלימות שבאה כתגובה לפעולה לא אלימה אינה מוצדקת. התגובה הערבית על ההתישבות היהודית אינה יכולה להיחשב מוצדקת בדיוק מאותה סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגידת האישה או כל מעשיה (גם האלימים שבהם) בעבר לא יכולים להתקבל כסיבה להכאתה (מלבד, הגנה עצמית), אלימות שבאה ללא צורך לעולם אינה מוצדקת. התגובות הערביות והישראליות לא יכולות להחשב מוצדקות (ולא ניסיתי להצדיק אותן), יש מי שרואה את פעולת ההתנחלות כפעולה אלימה. בכלל התירוץ של "הוא התחיל" הוא (כאמור) ילדותי, ולא מקובל עלי כסיבה מוסרית (האם את מקבל את עין תחת עין כעיקרון מוסרי?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז אתה מסכים אתי שבשני המקרים (הסכסוך המשפחתי והסכסוך הלאומי) אי אפשר להצדיק אלימות (אלא אם היא באה כהגנה עצמית). כשדיברתי על אלימות ערבית כתגובה להתישבות יהודית התכוונתי להתחלת הסכסוך, בסוף המאה ה-19. הבאתי זאת כי אמרת שהתשובה ל"מי התחיל" לא ברורה. היא כן ברורה- הערבים התחילו (באלימות). מה זאת אומרת "יש מי שרואה התנחלות כפעולה אלימה"? אם כל אחד יפרש "אלימות" כרצונו, אז גם אותו בעל נבגד יטען בבית המשפט שאשתו התחילה באלימות! אני לא בעד "עין תחת עין".* אבל בפעמים שישראל הבליגה (כמו אחרי הפיגוע בדיסקו) זה לא הביא שקט אלא רק עוד פיגועים. אז מה בעצם אתה מנסה לומר? שצריך לספוג בשקט ולהושיט את הלחי השנייה? *אגב, קראתי איפשהו שבמקור "עין תחת עין" בא /להגביל/ את העונש. כלומר שלא /יהרגו/ מישהו על כך שהוציא למישהו אחר את העין. רק אח"כ הבטוי הזה קיבל משמעות נקמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. איפה ראית שהצדקתי אלימות? ב. אלימות בין מדינות היא לא רק נשק (תחשבי למשל על נסיון יבוש הכנרת). ג. גם אם ההצהרה שלך נכונה (ולדעתי היא לא, אבל אני עצלן מכדי לבדוק), אז: 1. למה להגיב (זאת אומרת אם יש אלימות ערבית בכל מקרה, מה עוזרות התגובות הישראליות, זה הרי בזבוז משאבים לא)? 2. כאמור, זה לא תרוץ. 3. כאמור, אלימות היא דבר לא מוצדק (גם אם הוא בתגובה, שאנה הגנה עצמית), ולכן אין הצדקה לאלימות הישראלית (וחוסר ההצדקה לאלימות הפלשתינאית הוא תירוץ בלבד). ד. אני אומר שהמוסריות שלנו לא אמורה להיות יחסית (נכון שאני מכה את אישתי, אבל להבדיל מהשכן שלי, אני לא משתמש בחפצים..., {ורק הבהרה אני לא}) אלא מוחלטת ככל הניתן. אלימות אמורה לשמש להגנה עצמית בלבד. ה. אני לא מומחה גדול לפירוש התנ"ך, אבל, בעזרת חיפוש בגוגל (בימינו גם בעיברית! http://www.google.co.il/ ) מצאתי את ההסברים הבאים: http://www.cs.technion.ac.il/~erelsgl/tnk/iyun/tora/... ו http://www.w-angle.galil.k12.il/studio/religion/emor... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ואני לתומי חשבתי ששאלת ה"מי התחיל" עומדת ביסוד כל משפט {צדק} ?! (מה "ילדותי" בזה ?!) ((2. "עין תחת עין" זו דרך נאותה לתגובה, למרות שלא הייתי מתעקש על הסדר הספיציפי הזה..."עין עין תחת" גם הולך...)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מובן לי, מה גרם לך לחשוב כך, אם תפרט אוכל להתיחס ברצינות. השאלה {היחידה} שעומדת ביסודו של משפט הצדק היא מי עבר על החוק, הסדר הכרונולוגי לא משנה כלל. האם, לדעתך, כאשר שתי כנופיות נלחמות, מספיק לעצור את הלוחם הראשון? זאת תפיסה מוזרה של המושג צדק. מה ילדותי בזה, אולי העובדה שמלבד הדיון הנוכחי, הפעמים היחידות ששמעתי מישהו מעלה את הטיעון הזה ברצינות הייתה בגן הילדים (טוב, גם בכיתה א', לא כולם מתבגרים מהר...). לא הבנתי את ההערה האחרונה שלך, התכוונת ברצינות? אולי לא הבנתי את הבדיחה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |