 |
|
 |
||
|
||||
 |
דבריך חשובים מאד ואני מזדהה כמעט עם הכל. כמעט... כי נראה לי שנפלת בפח שאולי לא התכוונת לו: ארון הספרים היהודי לשיטתי איננו רק מה שנכתב ע"י אנשים דתיים. יהודי הוא כל יהודי: דתי וחילוני. ולכן ארון הספרים היהודי כולל טקסטים שונים: לפחות בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה - 20 נכתבו דברי הגות נפלאים. בכל מקרה דבריך חשובים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערה יפה, אבל לא נכונה. נחמד שיש עדיין אנשים שחושבים שמובן מאליו שיהודי הוא לא בהכרח דתי, אבל בכל מקרה - ארון הספרים היהודי הוא בהכרח דתי. המילה ''חילוני'' היא מילה חמקמקה - המגדיר עצמו ככזה הוא בדרך כלל או מסורתי שמסרב להכיר בעצמו ככזה, או לחילופין אתאיסט שחש נקיפות מצפון על נטישת דרכי סבא. בכל מקרה, החילוני האתאיסט נבדל מעמיתו ה''נוצרי'' האתאיסט (המרכאות הן מאחר והם לא מרגישים צורך להגדיר עצמם כנוצרים) רק ע''י מילה ולא ע''י צורת כתיבתו או הנושאים עליהם הוא כותב. לכן, מקומן של יצירות אלה אינו בארון הספרים ה''יהודי'' - אלא אם מניח אותן שם חסיד סמוי של תורת הגזע שאוסף להנאתו יצירות שליוצריהן רצף אמהות שמוביל אל יהודי דתי אמיתי, בלי כל קשר לתוכנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל לא הוקמה בצורה נורמאלית ישראל הוקמה על כמה בסיסים חברתיים, לאומיים ודתיים, במהלך שנות קיומה היא צרפה לעצמה אוכלוסיות גדולות וניסתה לבנות כור היתוך. נוצר בלבול מושגים בין לאומיות, דת ואתניות, כאשר המילה יהודי משמשת להגדיר בכל פעם תכונה אחרת. מושגים כמו יהודי חילוני באים לתאר יהדות כלאומיות אבל זה לא נשמע טוב (כאשר בן העם היהודי מתנצר האם תקראו לו יהודי נוצרי? זה נשמע מוזר מידי. יהודי מומר, הביטוי המקובל מעיד על כך שהיהודי הומר מיהדותו). בעבר היה כאן דיון בנושא הזהות הלאומית העברית. אולם היהדות החילונית (או יותר נכון לומר נושאי החול שהעסיקו את היהודים בעולם) אינה בהכרח עברית וכאשר מדברים על יצירה תרבותית עברית מוציאים ממנה סופרים כמו למשל בשביס זינגר שכתבו ביידיש (ספרים שחלקם דנים בדיוק בבעיה הזו) או יוצרים כמו וודי אלן שכותב באנגלית אבל ההשפעות היהודיות מאוד דומיננטיות ביצירה שלו (הוא לא ממש מתאים למדף ספרים אבל נגיד ש...). בקיצור היהדות עברה כל כך הרבה גלגולים מאז שהתחילה בתקופת ממלכת יהודה (וזו אחת הסיבות שבזכותן היא שרדה כל כך הרבה שנים למרות התלאות שעברו עליה) שכל שימוש במלה יהודי דורש בצמוד לו הגדרה של למה אני מתכוון כשאני אומר יהודי. אם תצרפו את ההגדרות הללו למאמרים תגלו שאין טעם בדיון הזה מכיוון שאנחנו לא מדברים באותה השפה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, רחל. לכל איש יש שם, וארון... אין קו חד, לדעתי וכל אחד מסווג את סיווגו שלו. מאיר אריאל כתב שבסוף כל משפט שאומרים בעברית יושב ערבי עם כפיה. לדעתי בתחילת כל משפט בעברית יש הדהוד של מקורות עתיקים. השפה חשובה יותר מאימו של הכותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצא לי לחצוב לעצמי כאן נישה (גומחה? הממ...) של פדאנט, אז אציין שמאיר אריאל כתב "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית, יושב ערבי עם נרגילה". ("שיר כאב", מתוך האלבום "שירי חג ומועד ונופל") אכן, אריאל מיטיב להכמיס את ההויה הישראלית בעברית ייחודית וקוסמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |