בתשובה לסמיילי, 20/07/06 10:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרבה הצער, הניתוח של ניצה מדוייק למדי ברוב חלקיו. כאשר כדור השלג מתחיל להדרדר במורד, אי אפשר לומר מה יקרה ומתי. אבל הכיוון די ברור. באופן צפוי למדי, גם אפשר לראות בתגובתה את ניצני סופת השקר וההשמצה הבאה עלינו לרעה: לא נסראללה והכנופיה שלו ניצחו את הצבא הטוב (תרתי משמע) בעולם, אלא הסמולנים התבוסתנים ימ"ש (קריא זהבה גלאון ואורי אבנרי) הם הם האחראים למפולת (מהרסייך ומחריבייך וגו'). ובכן ל"מהרסייך" יש הסבר חילופי. דוקא התפיסות הנפשעות והגזעניות של ניצה, מר אנשלביץ וכל השאר הם שהבשילו את פרי ההילולים הנוכחי. הבהמיות של "הכו בערבים והצילו את היהודים", "כשילד ערבי בוכה, משהו טוב בהכרח קורה לעם היהודי" , "תנו לצה"ל לנצח" ודומיהם, היא התולדה של אותם גורמים שפרופסור לייבוביץ המנוח היטיב לאבחנם ולהגדירם. דוקא התפיסות האלו הם שמסרו את ההגה לידי הקצבים וטוחני הבשר של הממסד הבטחוני-הייטקי. הם הם הוריו של הדיסוננס הקוגניטיב שבלבל את דעתם של אנשי הצבא והם שמיסכו וחסמו את התודעה שלהם בפני העובדה הנחרצת והחותכת: מיזעור הפגיעה באזרחים של לבנון היה אינטרס חיוני של צה"ל במלחמה הזאת. המשימה החיונית של צה"ל במלחמה זו היתה עקירת כנופיית החיזבאללה מנבטיה וצור ולא הפצצת דרכים, שדות תעופה, גשרים, רחובות ובתים בכל לבנון. לצמאון הדם ולשאיפת הנקם יש מניות זהב בכך שצה"ל "מתקשה" כל כך במשימה החיונית של הלחימה בדר' לבנון וכל כך מצליח במשימה ה-counter-productive של פגיעה באזרחי לבנון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המדברת גם מליבי, אבל אני חוזרת על בקשה שכבר הועלתה כאן כמה פעמים: כשאתם כותבים תגובה לא קצרה - חלקו אותה לפסקאות ורווחו ביניהן, שלא יבלבל את העיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש לך סבלנות לנסות ולענות לשאלות ששאלתי את ניצה? ב. אתה זוכר את דיון 286? אני לא חושב שזה נבון לנתח את ההיסטוריה בצורה מטאפיזית כזאת, ועל אחת כמה וכמה את מה שעתיד לקרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר לך שחורף מתקרב ואתה רוצה שאפרט לך מתי וכמה משקעים יהיו? היסטוריה פרטנית עושים לעבר. פרטנות של העתיד היא עתידנות ואני ברשותך אצמד לשבילי ההיסטוריה המטאפיזית שלי. במקום עתידנות בגרוש הנה כמה שאלות רטוריות: א. האם נכון להגיד שמה שקרה כאן בשבועיים האחרונים הוא חדירת המציאות לתודעה הישראלית? ב. האם נודע לאזרחי ישראל של היום בבוקר כי ישראל נמצאת תחת התרעה קבועה של פיגועים רקטיים או אחרים בכל רגע ורגע ואין שום דבר פרודוקטיבי ובר ביצוע שהיא יכולה לעשות בנידון? ג. האם נודע לאזרחי ישראל של היום בבוקר כי הם במצב של סכנה קיומית אישית בכל רגע ורגע? ד. האם אין בכך אירוניה היסטורית שהמוני בית ישראל אורזים את טפם ומיטלטליהם ונעים כפליטים לאיזורים שקטים מתוך ציפיה לחזור לבתיהם במסע הנצחון שלאחר שוך הקרבות? לא מזכיר קצת את ערביי 48? ה. איך היית מתאר את מצבו הנפשי והביטחון בעתיד של ציבור שעבר תוך שבועיים מאופוריה של "תנו לצה"ל לנצח" להמתנה לבואו ה"גואל" של כוח האו"ם? ו. כמה זמן לדעתך יקח עד שרקטות פאג'ר 5 נאסר 7 ונאסר 9 וחצי יופיעו ברצועת עזה? ז. מה יהיה לדעתך מחר בבוקר אורכם של התורים לויזות בשגרירויות אוסטרליה וקנדה? האם החתך האנושי של מבקשי האשרות יהיה מורכב מנתמכי הסעד, הגורמים הפליליים והמטורפים הדתיים של מדינת ישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן להסתפק בהסבר מאיפה יבואו העננים, ואיך בדיוק הם יורידו גשם. ותשובות לשאלות הרטוריות (אני יודע שאני לא אמור לענות, אבל הן פשוט לא נראות לי כל כך רטוריות) א. לא חושב. למעשה, אני לא משוכנע שאני יודע על מה אתה מדבר. ב. לא (הם ידעו את זה מזמן, ודווקא יש איזה דבר פרודוקטיבי ובר ביצוע שהיא יכולה לעשות בנידון). ג. לא (הם ידעו את זה תמיד, והדבר נכון לכמעט כל בני האדם הבוגרים בכל העולם) ד. ממש לא. לא1. ה. לא יודע על איזה "ציבור" אתה מדבר. מתחילת המלחמה דיברו על הבאת כח בין לאומי (לא של האו"ם) כמטרה ישראלית. ו. לא יודע. לא יודע אם בכלל זה יקרה. ז. זה תלוי בהרבה מאד גורמים בישראל ומחוצה לה. 1 ולא קשור, אבל אם כבר מדברים על אירוניה היסטורית בהקשר הזה http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/745489.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אולי הייתי מוכן להכנס לדיון על ההשפעות ארוכות הטווח של אובדן הביטחון העצמי והאמונה בעתיד בקנ"מ לאומי. אבל לפי תשובותיך, אני מבין שאין ביננו הסכמה אפילו על כך שזה באמת מה שקרה. בכל אופן אני לא פוסל את תשובותיך על הסף ועל חלקן אני עדיין צריך לחשוב. אולי תוכל להבהיר לי מהי האירוניה ההיסטורית של הקישור שהבאת. אני פשוט רואה שם את היפוכו של מה שכתבתי בתגובתי המקורית. (כבר מזמן אני חושד שחוש ההומור/האירוניה שלי אינו עונה על הסטנדרטים של האייל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחיה גם בלי ההסכמה. באירוניה היסטורית התכוונתי לחלק האחרון, "טרנד השיבה": "קשה עדיין להעריך איזה משקל יינתן לו (ל"טרנד השיבה", ס.) בקרב המפונים, השקועים עד צוואר בבעיות קיום, פרנסה, מגורים ובריאות, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. העובדה, שלפחות פורמלית "ספר הכיסופים" - ספר התורה שנכתב בשנה החולפת ושעל הפרוכת שלו נרקמו שמות יישובי גוש קטיף וצפון השומרון - הופקד אתמול רק "זמנית" בכותל המערבי, עד "השיבה", מייצגת את הלוך הרוח הזה. המבוגרים זהירים מעט יותר, ונדמים לעתים כמי שהאמירה "עוד נחזור לגוש קטיף" נועדה להוציאם ידי חובת הנאמנות אל "הבית האמיתי". הנוער, שנולד בגוש קטיף, ושלא הכיר קודם לכן בית אחר, מדבר על כך הרבה יותר ברצינות. די להביט בתחרות החיבורים והשירים שיזם אתר האינטרנט "קטיף-נט" בקרב בני הנוער, כדי להבין עד כמה חזקה הכמיהה בקרבו לחזור אל הגוש." פשוט להחליף את המפונים בפליטים (וכל שאר ההחלפות הרלוונטיות) ויש לנו כתבה מ-48 (על תכליל מההומור המפוקפק שלי לסטנדרטים הגבוהים של האייל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האירוניה שראית בצדק, ראיתי כבר בהתבטאויות הפליטיות של מפוני גוש קטיף עוד לפני הפינוי. שייזמו הידברות ביניהם לבין הפליטים שישבו קרוב אליהם; אולי פליטי גוש קטיף יגיעו להסכם עם פליטי ג'יבליה; פליטי ג'יבליה יחזרו לבתיהם מלפני 48 ופליטי קטיף ייתישבו במקומם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |