|
כשאחת מחברותיי ילדה, סכמתי אתה - לצערי - שאבוא אתה לקנות מתנה כרצונה. היא נדלקה על משחק יקר מאוד, מלא נורות ואורות ווחוטים ומה לא, ובלית ברירה (על אף שהוא ממש לא מצא חן בעיניי), קניתי לה אותו. בתה התינוקת בקושי הסכימה להתייחס אליו פעמיים שלוש, ואז הוא נזנח מחוסר עניין לציבור. לעומת זאת, לתינוק אחר שנולד בסביבתי קניתי כרית מתוקה להפליא עם פרצוף מצחיק, משהו ב-20 שקלים פחות או יותר, וכשגיליתי שפספסתי את ההזדמנות לתת לו אותה, העברתי אותה לתינוקת הראשונה. זה היה ה"צעצוע" הכי אהוב עליה במשך שנתיים לפחות.
|
|