 |
כמה מחשבות שמסתובבות אצלי בראש כבר שבוע. אני לא הולך לכתוב על הרקטות שנפלו אתמול בנשר או במקומות אחרים שהצנזורה לא מאשרת לפרסום, אלא רק כמה רעיונות והערות על המצב.
-------------------------------
מדינת ישראל גזרה על עצמה איפוק מול התגרויות החיזבאללה ("מדיניות ההכלה בגבול הצפון") בשש השנים האחרונות. בבסיס מדיניות האיפוק עמדו התהליכים הפוליטיים הפנימיים בלבנון. מאז הנסיגה מלבנון ב-2000, מתקיים בלבנון מאבק פוליטי לסילוק שאר הכוחות הזרים, דהיינו ההשפעה הסורית והאירנית בלבנון. הלחצים הפוליטיים של מאבק זה הביאו לסילוק הנוכחות הסורית בלבנון והקטנת הכוח הפוליטי של המחנה ה"פרו-סורי". תהליך זה גרם במהלך השנים לחיזבאללה לאבד לאט אבל בקביעות את הלגיטימיות שלו בזירה הפנים לבנונית. נסראללה עצמו הרגיש ומרגיש את השחיקה בכוחו ולכן מנסה להוכיח ללבנונים שלחיזבאללה עדין יש זכות-קיום כמליציה חמושה בדרום לבנון. זאת הסיבה להתגרויות השונות של נסראללה בישראל במהלך שש השנים האחרונות.
כל פעולה של ישראל נבחנה בהתאם לאינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל להחלשת כוחו של החיזבאללה. לכן כל עוד חוסר-תגובה של ישראל תרם להמשך השחיקה של כוחו הפוליטי של נסראללה, המשיכה מדיניות ההכלה, על-אף השחיקה המקבילה בכוח ההרתעה הישראלית. אולם לאחר החטיפה של החיילים בצפון, חוסר-תגובה של ישראל היה מביא לנסיקה ממשית בכוחו של נסראללה והחיזבאללה, ולכן ישראל היתה חייבת להגיב בצורה ממשית שתקטין את כוחו של נסראללה עד-כמה שניתן. מה גם שחוסר-תגובה היה הופך את ההרתעה הישראלית לבדיחה, וכך גם את אולמרט ופרץ, יחדיו או כל אחד לחוד.
מרגע שהפור נפל, ישראל נכנסה למלחמה שמטרתה המוצהרת לשנות את כללי המשחק בלבנון ולהחזיר את החיזבאללה לממדיו המקוריים. למזלה של ישראל, יש לא מעט גורמים מדיניים נוספים בעלי אינטרס שהחזבאללה יאבד מכוחו. גורמים אלו מאפשרים לישראל מרחב-פעולה לא קטן, בו ישראל כותשת את התשתיות הלבנוניות כבר שבועיים.
הבעיה שככל שנוקף הזמן, כוחו של נסראללה דווקא מתחזק, והתהליך הפוליטי שישראל מקווה לראות בלבנון מתרחק כרגע. נסראללה מצטייר בעולם הערבי כאדם שהתגרה בישראל, מתעתע בה וישראל לא יכולה לו – הנה האדם שמחזיר ל"אומה הערבית" את כבודה... עצירת הקרבות בשלב זה והפסקת-אש בלתי-מספקת לא מקובלים על ישראל (ורוב העולם), מכיוון שנסרללה (ולכן גם החיזבאללה) יצאו מחוזקים מהעימות. הדילמה היא שגם המשך הלחימה, בצורתה הנוכחית, מחזקת את נסראללה והחיזבאללה. לכן המטרה העיקרית של ישראל בשלב זה למצוא דרך למנף את הפעולה הצבאית לסיום המלחמה תוך כדי החלשה מקסימאלית של החיזבאללה.
מכיוון שבמטכ"ל, במשרד ראש הממשלה וגם במשרדי החוץ של רוב המדינות בסביבה מתחבטים בדיוק בשאלה זו, חשבתי לזרוק עוד כמה רעיונות לקלחת (מי יודע, אולי החברים של איזי בסביבה).
כרגע המטרה של צה"ל כפי שראית היא לגרום למקסימום נפגעים בקרב לוחמי החיזבאללה, כך שבסיכום הסופי יהיה ברור לכל כי החיזבאללה הוכה שוק על ירך. הבעיה שסטטיסטיקות המלחמה לא יחזירו לנו את שני החיילים החטופים. לכן כדאי להשקיע מאמץ מיוחד כדי לאסוף שבוים מקרב החיזבאללה ולא סתם גופות שנותרו בשטח. לאחר הפסקת האש, שבויים אלו יוחזרו בתמורה לחיילים השבויים במסגרת חילופי שבויים עם לבנון (לאחר סיום מלחמת יום-הכיפורים עברו כמה חודשים עד להחלפת-שבויים בין ישראל ומצרים, וככל הנראה גם במקרה זה החיילים החטופים לא יוחזרו עם כניסת הפסקת-האש לתוקף). אם נסראללה רוצה לבנונים תמורת החייל החטופים, אולי כדאי להתחיל לאסוף אותם עבורו.
דרך שניה לגרום לפגיעה בחיזבאללה היא הצלחות מודיעיניות, שאין טעם להרחיב עליהן את הדיבור.
דרך שלישית היא לשנות את סדרי הכוחות באזור. החיזבאללה נהנה מתמיכה סורית, מכיוון שזה אחד ממנופי הלחץ של סוריה על ישראל (ולבנון). מדי פעם יש פניות של גורמים סורים לישראל במטרה לחזור למו"מ מדיני, בכדי להקל על הלחץ האמריקאי על סוריה. באופן מפתיע (או לא), הגורם שלוחץ על ישראל שלא לדבר עם הסורים הוא ארה"ב, שמעונינת שבשאר אל-אסד יישאר מנהיג מוחלש ומוקצה. ייתכן שעתה בשלים התנאים לשינוי מדיניות באזור, במטרה להוציא את התמיכה הסורית מהתמונה. אין מדובר בהכרח בהחזרת הגולן (מי יודע, אולי אפשר להגיע להסכם חכירה של הגולן...), אבל ייתכן שמספיקה כניסה למו"מ סודי כדי לגרום לסורים לשנות פאזה ביחסם לחיזבאללה במצבו הנוכחי.
ומחשבה רביעית, אחרונה לשעת לילה מאוחרת זו... התהליכים המדיניים יגרמו להפסקת הלחימה לפני החזרת החיילים החטופים. אין הדבר אומר שיש להפסיק את המצור הימי על לבנון עד לסגירת נושא השבויים. כמובן ייתכן שאני מדבר שטויות מכיוון שיש לראות מה יהיו ההסדרים המדיניים שיווצרו בלבנון לאחר סיום הלחימה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש