בתשובה לניצה, 23/07/06 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יודע שאת מבארת את אור לגויים וכו' אבל אישית, לא נראה לי שזה יקרה. ולא בגלל החילוניות הנהנתנית הזו שעומדת בדרך, ולא מוכנה לוותר ולו בקמצוץ על חיי השפע שלה ותרבות האני וזהו שלה. לדעתי הסיבה העקרונית יותר היא שגם הציבור שאת חלק ממנו, המתיימר (כמעט תמיד) להיות בעל מוסר וערכים נעלים יותר מאלו של זה החילוני, בסופו של דבר גם הוא עשוי מפרטים בשר ודם עם מעלות וחסרונות לרוב. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? אז אולי די עם ה"לכידות היהודית" שמאחוריה אין ממש פרט לדמגוגיה ופופוליזם ועדיף יותר שכל אחד יפשפש בציציותיו הוא? כשכל אחד יהיה אדם יותר טוב אין מנוס שגם כקבוצה שחיה כאן יחד (תקראי לזה עם או איך שלא יהיה) יהיה יותר טוב, ללא קשר להשתייכות דתית זו או אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהציבור שאני חלק ממנו כולל צדיקים בינוניים ורשעים (ראשי תבות ''צבור'') זה כמעט בהגדרה. ברגע שיש לאדם בחירה חופשית (ואני מאלה שטוענים שיש לאדם בחירה כזאת), יהיו בכל ציבור אנשים מכל הסוגים. ה''אור לגויים'' אינו נובע מכך שאנחנו צדיקים גמורים, או מכך שאי פעם נהיה כאלה. אלא מכך שהבחירה שלנו מסתובבת מסביב למוסר ''נכון''. מוסר המתאים לאדם, ומביא לידי ביטוי את הפן החברתי שלו, הכולל צורך בהשתייכות לציבור- לתרבות - ללאום, וגם לפן הפרטי של האדם עם יצירתיותו, אחריותו ובחירתו החופשית. הקבוצה היהודית, הגם שהיא משוכנעת באמת האבסולוטית שלה, אינה חשה צורך לכפות את מוסרה וערכיה על קבוצות אנושיות אחרות. מצד שני אין בה הסתגרות עקרונית מפני מה שמתרחש בעולם. אנטראקציה עם תרבויות אחרות, תוך שמירת הקיום האוטונומי שלה, הוא תרגולת רבת שנים אצל היהודים. אמנם, זה היה בעיקר כפרטים בתוך תרבויות אחרות. היום, עם הקיום הלאומי שלנו אנו יכולים להוות מודל של קיום אוטונומי לאומי, עם זהות לאומית ברורה, מוגדרת ובעלת ערכים ולא טכנית (כלומר לא התאגדות סתמית של אנזשים למדינה), בלי שתתבקש מכך הכרזת מלחמה או מאבק עם כל מי ששונה מאיתנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |