 |
אירועי המלחמה הנוכחית מזכירים לי שני סיפורים מהביוגרפיה של משה דיין.
הראשון סיפור ממלחמת סיני כשדיין היה רמטכ"ל. הוא מספר על דו"ח של מפקד טייסת, ובו תיאור נלהב של טייס על תקיפת שיירה מצרית. הדוח מלא תיאורים ציוריים של משאיות בוערות ומתהפכות, אבל בסופו ישנה הערה של מפקד הטייסת: "למרות התיאור הציורי נזקי האויב הן כפי שציינתי בתחילה: הרוג אחד, פצוע אחד, ומשאית פגועה."
המלחמה האווירית שלפי התיאורים הראשוניים ציירה מצב שבו כאילו אנו הולכים ומרסקים את החיזבאלה הייתה ככל הנראה תמונת שווא. מסתבר שפשוט אי אפשר לעשות זאת בכוח אווירי אפילו רב ומיומן.
הסיפור השני הוא על תרגיל שהעביר משה דיין בהיותו מפקד. דובר שם על כיבוש גבעה וכל המשתתפים ניסו למצוא כל מיני פתרונות פלא של איגופים למיניהם, כדי להקטין אבדות, אבל דיין הראה שבמקרה הספציפי שהוא הציג שום דבר מהרעיונות האלה אינו בר מימוש. בסופו של דבר התברר שהלקח שאותו ביקש דיין להעביר הוא שהרבה פעמים קורה שאין שום טריק וצריך פשוט לעלות ולהסתער על הגבעה.
המלחמה הקרקעית בלבנון מזכירה לי סיפור זה. כל הזמן מחפשים "פטנטים" של כוחות קטנים וחכמים מפה ומשם, אבל כפי הנראה אין כאן פתרונות פלא ופשוט צריך לקחת את הצבא ולהפעילו בכל כוחו כדי לכבוש את המקומות המבוצרים, ודווקא גישה זו בחשבון סופי תביא למספר הקטן ביותר של נפגעים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש