|
||||
|
||||
הכותב הלבנוני הכי נפלא לטעמי הוא "פליט נצחי" שהוא לבנוני שחי בקנדה, ביקר בארץ כמה פעמים במסגרת עבודתו וכתב על כך בבלוג שלו. הוא יצר פה קשרים עם אנשים, ושני הצדדים כתבו זה על זה בבלוגיהם בהרבה אהבה ופירגון הדדיים. עכשיו הוא מדבר על "שואה" לבנונית ושונא אותנו. באמת חבל על המקרים האלה של ידידויות שחטפו מכה קשה. אבל זה לא יכול להיות שיקול עיקרי בלהפסיק/להמשיך את הלחימה... אני גם מניחה שכשהעסק יירגע, הידידות תתחדש. עדיין- לאיש יש כישרון כתיבה יוצא מהכלל וכדאי לקחת זמן ולקרוא את מה שכתב בעבר. |
|
||||
|
||||
ואגב, הקטעים על ביקוריו בארץ הם בארכיון חודש מאי אצלו. |
|
||||
|
||||
ואיך מגיעים לארכיון הזה? |
|
||||
|
||||
גוללים כלפי מטה, ובצד ימין די נמוך אבל לא עד הסוף יש Archives, ומקליקים על מאי. הקטעים על ישראל מתחילים מ -Decompression. part 1. |
|
||||
|
||||
אופס, זה לא נמוך בכלל. גוללים רק קצת, וגו'. |
|
||||
|
||||
זה באמת עצוב, אבל בשלב זה אנחנו לא יכולים להסתמך על אהבתם (?) של לבנונים ליברלים, ואין לנו ברירה אלא להסב אותה לפחדם של לבנונים לא לגמרי פונדמנטליסטים (עם האחרים אין מה לעשות). יש יותר מאלה, כך שיש להם משקל פוליטי קצת יותר גדול. |
|
||||
|
||||
לבנונים ליברלים *שחיים בקנדה*. |
|
||||
|
||||
אם אתה זוכר הבאתי לפני כמה ימים (כשהעסק רק התחיל) לינק לאותו "לבאניז בלוגרס", שהביא עכשיו רודי. מאז המשכתי לעקוב קצת אחריהם (היה מעניין!) ומתברר (בלי לרצות לזלזל חלילה) שחלקם גר בחו"ל כל הזמן (דוהה גרה בוושינגטון דיסי) ואחרים התחפפו להם חו"לה בזריזות כשהתותחים רק התחילו לכחכח בגרונם לקראת פעולה... (רג'ה למשל אמר שהוא עוזב לברצלונה, ואכן נעלם/נאלם מאז). או -המקרים הסוציאליים יחסית כנראה- סתם עברו לבתי הקיץ שלהם בהרי לבנון עד שוך הקרבות. איכשהו, לא נראה שאלה האנשים שקובעים את גורל לבנון. עדיין, וכאמור- מעניין לקרוא אותם. |
|
||||
|
||||
לפי כתיבתו, הוא היה מלא שנאה לישראלים כבר קודם, עד כדי רתיעה פיזית, וציפה ליחס זהה. הוא רק כותב שהוא הופתע שה''ציונים'' לא שונאים אותו באותה מידה. |
|
||||
|
||||
לא, הוא גם כותב שהוא מקווה לקבל בברכה את פני בנו של נהג המונית הלבנוני לשעבר. זה אומר משהו. |
|
||||
|
||||
יש לו יחס מסובך, מתוסבך אפילו, לישראל ולישראלים. אבל רתיעה פיזית? קראת את הקטע roll in the hay (אי שם בחודש יוני)? הוא אמנם מגן שם על תומתו מפני קלאבריות תלאביביות נלהבות, אבל לא בגלל רתיעה פיזית. נהפוך הוא. בוא נגיד שאם היתה לו רתיעה כנ"ל הוא נשמע כמי שהתגבר עליה. עכשיו נשאר רק לפתור את כל השאר.. |
|
||||
|
||||
קראת את הקטע decompression part 3? הוא מדבר ממש על תגובה פיזית של התמוטטות עצבים: “You’re Lebanese?” Smirk. “I’ve been to Lebanon. It is very beautiful. I was stationed there for a year.”
The room began to spin. I felt my muscles loosen almost immediately. My legs would surely have given way if not for my sheer willpower. Luckily I was sitting Oh shit. Oh shit. Oh shit. Oh fuck. Wipe that fucking smirk off your fucking face! You smug fucking bastard. What the fuck do I do? Oh shit. Oh fuck. I can’t handle this. I wanted to quit. Right there. Get up, leave and just forget this most horrid of encounters. Go home and live behind my wall. An easy solution to a complex problem. |
|
||||
|
||||
זה לא מתאר מפגש עם סתם ישראלי, אלא עם ישראלי ששירת בלבנון. בשבילי (וכנראה גם בשבילך) אין הבדל, כי חיילים נמצאים בלבנון כי הם הוצבו שם; בשבילו כנראה שיש הבדל מאוד משמעותי. |
|
||||
|
||||
יש הרבה ישראלים שלא שירתו בלבנון? |
|
||||
|
||||
יש כאלה שהם מבוגרים מדי, או צעירים מדי, או ששירתו שם לא כקצינים, או שלא היו בצבא, או שסרבו לשרת בשטחים, או שהיו נשים באותה תקופה,.. וכיו''ב. |
|
||||
|
||||
מה שאהבתי הוא הפוסט מה 30 במאי, לגבי מנהגי החתונה של הלבנונים. במיוחד אהבתי את שתי המלים האחרונות בפוסט (לפי שאר הבלוג, כנראה שהוא לא מודע למקורן) |
|
||||
|
||||
אותי יותר הצחיק הניגוד בין הבלוג השאנן והמתגרה שלו מיד לאחר חטיפת החיילים (ישראל תתעצבן קצת, תפציץ כבישים ואז תיכנע לחיזבאללה, כי היא מפחדת מ15000 הרקטות שלו) לבין הבלוגים המאוחרים יותר ("הצילו! ישראל מפציצה אותנו!) |
|
||||
|
||||
התכוונת לזה? Lebanon doesn’t die. מה מקורן? |
|
||||
|
||||
הוא התכוון כנראה למילים "mazel tov" |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |