|
||||
|
||||
מבנה השלט שאתה מציע באמת יפה, אבל הגודש עלול להפריע לנוסע. נכון שגודש כזה עשוי להיראות במשך הזמן אחרת אם זהו הנוהג. אולי מן הנכון להעמיד יותר שלטים כשכל אחד מהם מכיל חלק מן המידע, בכתיבים שונים. אבל ספק אם יש צורך בטקסט עברי מנוקד. ממילא את הניקוד בקושי רואים, ולרבים הוא מפריע. הדוגמה של *חיפה* אינה רגילה, כי השם ידוע באותיות לטיניות והתעתיק שלו ספק אם הוא של מילה עברית, אבל במקרים אחרים נראה לי שנחוץ העיקרון - רק סוג אחד של תעתיק, בלי "פשוט" כנגד "מדויק". כל החלוקה לשתי "רמות" נבעה מהגישה של 1957 (הנמשכת כנראה עד היום) ש"מדויק" פירושו מתן תחליף לכול סימן ניקוד, ומכיוון שזה עומס לא נסבל - עמדו והמציאו גם "פשוט". תעתיק טוב יכול לשמש תמיד כמות שהוא, אם כי בכתיבה פרטית לא הכרחי לאדם לזכור כול פרט. די שלא יטעה בסימון העיצורים כדי שבן שיחו יבין. לא כן בכתיבה ציבורית. כאן אין שום צורך לעשות משהו "פשוט" יותר, כי הקורא אינו נדרש לעשות מאומה, רק להתבונן. ההחלטה של האקדמיה מיוסדת על התפיסה שרק תחליף מלא של הניקוד הוא הכתב המלא של העברית, והוא "תעתיק מדויק". אבל כל תפיסת הטרנסליטרציה אינה תפיסה בלשנית נאותה. גישה זו מביאה ועוד תביא ליצירת סוגים שונים של תעתיק. מה שהתקבל כעת בוועדת הדקדוק הוא "לצורך שלטי דרכים ומפות" בלבד. כלומר זה לא נוגע לצרכים אחרים כגון שמות ספרים או שמות מחברים. כשיוחלט על עוד משהו המשתמש יצטרך להחליט באיזה תעתיק הוא ישתמש. אילו היה מתקבל תעתיק טוב אחד, לא הייתה עולה כלל שאלה כזאת. הכניעה של האקדמיה לאנגלית נועדה לאפשר כביכול לכל חוואי מוויומינג או מטקסס לראות בשלטי הדרכים בישראל רק את האותיות שהוא מכיר מאז למד בבית הספר את השפה היחידה בעולם ששווה משהו, היא האנגלית. וגם ישראלים רבים שכחו שיש עוד שפות בעולם, ונדמה להם שאפילו האותיות של האנגלית הן "אותיות אנגליות" (ולא אותיות לטיניות). אבל האנגלים עצמם, כבר לפני עשרות שנים, מרדו בתעתיק המדויק של הוועדה החשובה - Committee on Geographical Names for British Official Use , שהתעתיק שלה היה מיטב ההבנה הבלשנית באותו זמן (לא היום). בספר יקר ערך שהוציאה ב- 1943 Naval Intelligence Division , (B.R. 514), כך נאמר בעמ' 7 : "All diacritical signs have been omitted,... the letter k, except in Iraq, has been preferred to q; the terminal h has been appended after e (e.g. Huleh, not Hule or Hula) לאינטליג'נס הימי הבריטי לא הייתה שום מחויבות לשפה העברית. מה איכפת להם אם התעתיק שלהם ניתן לשחזור לכתב העברי או לא; מה איכפת להם מה הן הפונמות העבריות; מה איכפת להם אם הן מתערבבות; מה מפריע להם אם אותה אות עברית מועתקת בצירוף אותיות "אנגליות" או לא. אבל האקדמיה ללשון העברית מחויבת גם על פי החוק וגם על פי התקנון שלה, לשמור על הלשון העברית גם בתעתיק, ומה יותר בולט לעין כול בתעתיק מן השלטים המתנוססים בראש חוצות בדרכים ובשדות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |