|
||||
|
||||
בענייני ביטחון, איני נוהג להבטא בד"כ במונחים של פרטי הפעולות שצריך לנקוט בדיעבד ולמפרע, ובכ"ז: לאחר המתקפה הקודמת של חיזבאללה בצפון, לה התכונן צה"ל היטב, דובר על כך שלא יינתן להם יותר לחזור לקירבת הגבול ובפרט לא לתצפת משם. מדוע לא היתה הקפדה על כך? הרי היה ברור שזה עניין של זמן עד שאחת המתקפות הללו תצליח וחיילים או אזרחים יחטפו. אם כבר, ייתכן שכדאי עתה להלום בסוריה, למרות סכנת המלחמה כתוצאה מכך. |
|
||||
|
||||
ישראל היתה צריכה להחליט אם הפעולה הקודמת, שנכשלה, מצדיקה פתיחת מלחמה, (שכן ישום האיום שהזכרת פירושו מלחמה (כולל קטיושות וכל מה שאנחנו הולכים לראות בימים הקרובים). אני חושב שהחלטה בלי פרובוקציה כואבת ממש, כמו זאת של אתמול, היתה מתקבלת בביקורת חריפה מאד מבית ומחוץ, מה שהיה מעקר אותה מהר מאד. החיזבאללה היה חוזר לכל נקודה בשטח הריבוני של לבנון, והיה רושם עוד נצחון מורלי על האויב הציוני. מאחר ואיום שאינו מתממש גרוע מאי-איום, לדעתי ההתנהלות בנושא זה היתה סבירה. |
|
||||
|
||||
כוונתי לא היתה שצריך היה לפתוח במלחמה לאחר הפעולה ההיא, אלא שצריך היה לא לאפשר לחיזבאללה לחזור לטווח של כמה מאות מטרים מן הגבול. לישראל היתה אז דעת קהל מאוד נוחה לכך בארץ, בלבנון ובזירה הבינ''ל. |
|
||||
|
||||
"לא לאפשר לחיזבאללה" פירושו לירות עליהם. מכאן ועד קטיושות על חיפה היו עוברות 36 שעות. |
|
||||
|
||||
זו אפשרות שלקחתי בחשבון. ניתן היה (להערכתי) לנהל את זה בסבירות גבוהה באופן שלא יביאנו למצב זה בנסיבות ההן. במקרה שכן, ניתן היה לעשות זאת באופן בו ההסלמה תיראה בבירור בכל עת כבחירה של חיזבאללה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |