 |
|
 |
||
|
||||
 |
תחילה תודה למערכת האייל על העיצוב הנאה ועל הוספת התמונות מאירות העיניים. שלטי הרחובות הם חלק מראייה רחבה וכוללת שאנו רואים בה את עצמנו ושגם אחרים, מבחוץ, רואים בה אותנו. לכן ההפרדה שעשתה ועדת הדקדוק של באקדמיה, שהחליטה לקבל בלי דיון כולל את דרישות מע"ץ ושאר הגופים "לפשט" את השלטים כדי שיהיו קלים לאורחים מהחוץ, אסור היה לה להיעשות. היה על האקדמיה לדון בשאלה בדרך הנכונה : קודם כול דנים בעקרון ובתפיסה כוללת, ואחר כך גוזרים לפי דיון זה את הפרטים או היישומים הנובעים מן הראייה הכוללת. זו לא הדרך הרגילה בשום דיון, לא מדעי ולא ציבורי ואפילו לא מסחרי. הדיון המהיר הזה נבע מן הלחצים על האקדמיה, ראו למשל את דברי רונית גדיש, שהיא המזכיר האקדמי, בג'רוסלם פוסט מיום 7.7.06. גופים ממשלתיים וציבוריים פנו אל האקדמיה בבקשה לפשט את התעתיק ( “to simplify the transcription”), ואז, מוסיפה רונית גדיש, “ We felt that we shouldn’t make things more complex when we had been asked to simplify them”. מישהו "ביקש" והאקדמיה "נענתה"...את דעתי על הכניעה או ההתרפסות של המוסד שנועד להגן על העברית, ושבמעשהו זה בגד בייעודו, כמו שכתב ירדן ניר-בוכבינדר (תגובה 449395), הבעתי במאמר. לאייל האלמוני (תגובה 395323) - תפקידה החוקי של האקדמיה הוא לשמור על השפה העברית מפני סטיות ועיוותים שיהפכו אותה למשהו אחר וינתקו אותה מן הטקסטים העבריים הקיימים. זהו תפקיד שניתן על ידי החוק. לא נוכל לערב כאן את השאלה אם זה נחוץ או לא. לדובי – (תגובה 385371) ה' בסוף מילה בכתב העברי היא כנראה שריד של זמן שבהגייה נשמע העיצור ה', ואחר כך, כשנשתנה המבטא והעיצור חדל להישמע, הוסיפו לכתוב את האות המסמנת אותו, והיא קיבלה תפקיד אחר: לסמן שהמילה מסתיימת בתנועה. למשל הכתיב של "שְלֹמֹה" הוא שריד של תקופה שהמילה בוטאה אחרת [שְלוֹמֵהוּ]. מזה נהיה [שְלוֹמֵוּ] ואז [שְלוֹמוֹ], אבל המילה הוסיפה להיכתב כמו קודם. בצורות הנקבה כשהוסיפו את הניקוד הוסיפו גם קמץ מתחת לאות שלפני ה-ה' האחרונה, וכך יצא שבניקוד יש שני סימנים לאותה תנועת A, גם הקמץ וגם ה-ה' שבסוף המילה. למשל יַלְדָּה. כשאתה צריך לסמן את מבנה המילה, כמובן אין צורך לסמן פעמיים שיש כאן תנועת A. לכן, התעתיק של "ילדה" יהיה yalda , בלי h בנוסף על ה- A. לאודי פרסמון (תגובה 395363), מספר האותיות בתעתיק המבנה הוא 23, לזה יש להוסיף שלוש אותיות שאמנם אינן חלק חובה של כתב המבנה, אבל הן מועילות להבהרה – האותיות b,k,p שמתחתן או מעליהן נמתח קו. לצורך שלטי הדרכים הם ודאי יועילו. לכול אחת מהן, חוץ מ-א ו-ע (` ‘( יש גם מקבילה – אות גדולה, כלומר 24x2 = 46 אותיות. שני סימני עזר נדרשים: - , _. בס"ה 48. התעתיק עדיין אינו נגיש, אבל סביר שברגע שהאקדמיה תאשר שאין בו שם דבר העומד בסתירה ללשון העברית, ודאי יעמיד אותו מכון התקנים לרשות הציבור. זה כולל גופן מיוחד שהותקן במכון התקנים וניתן להתקנה בכל מחשב בקלות. אני מקווה שאישור כזה יבוא במהרה (לאחר שהבקשה נמסרה לאקדמיה לפני כשנתיים!) הסברים נרחבים על התעתיק הזה במאמר שלי בלשוננו ס"ד(תשס"ב- 1992), עמ' 137-151, והוא מצוי גם באתר ~/ornan http://www.cs.technion.ac.il בסוף דף הבית.לשוקי שמואל (תגובה 395350) – דומני שאין שום יסוד לדבריך שיש "מגמה בכל השפות להיפטר מן הסימנים הדיאקריטיים". הם שרירים וקיימים. אמנם לפעמים בגלל קושי של הדפסה נאלצים להשמיט אותם. למשל, באותיות גדולות של דפוס. בעניין זה התכוונתי לחפש תמונות של שלטי דרכים של שפות שיש בכתבן סימנים דיאקריטיים, אבל אינני יכול לעשות זאת כעת. השלטים מיוון היו מעניינים ומאלפים (רודי וגנר, תגובה 395327). ההערה ביחס לתעתיק אות עברית אחת בזוג אותיות – בשפות השמיות יש חשיבות לשמור על תעתיק של אות אחת כנגד אות אחת, כפי שכתבתי במאמר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביבליוגרפיה של פרופ' עוזי אורנון מופיע: ORNAN, U., Millon ha-Millim ha-obdot, A dictionary of forgotten words, Magnes Press, The Hebrew University of Jerusalem and Shoken Publishing House, Tel Aviv, 316 p., 1996. ולא ידעתי אם הכוונה למילון המילים האובדות או למילון המילים העוֹבדות.ב"כתב העברי" של כ"ץ ורין (שהוא אחיו של עוזי) כמו בכתיב העברי (הן חסר הניקוד והן בעל הניקוד, כמובן) הדבר אינו דו-משמעי: עוֹבדות הוא ofbdft ואילו אובדות הוא afbdft. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית מכיר את התעתיק של אורנן, היית יודע ש-ע' מסומנת ע"י ' (או `, קשה לזכור), ולכן אין מקום לטעות. אבל לפחות האפשרויות שלי לטעות מצומצמות למדי. אם הייתי רואה את התעתיק שלך בלי להכיר אותו (ואני לא מכיר אותו), לא היה לי מושג ראשון איך להגות את הדבר הזה, ולכן לא הייתי מגיע אפילו לשלב של לתהות איזה מהאפשרויות היא הנכונה. אופבדפט או אפבדפט? אולי הכוונה היא לאוברדרפט? לך תדע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפדפתי לאחרונה בספר ללומדי צרפתית, וראיתי שיש להם בשפה את הסימן הדיאקריטי `, וגם את האחד שבכיוון ההפוך (אחד יורד משמאל לימין, אחד עולה). עכשיו *זה* פסיכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי מילים אחרי obdot כתוב forgotten. אגב, הפספוס הזה, שהיה גם אצלי, מראה עד כמה התעתיקים האלה הם מלאכותיים: הרי בקריאה של שפה טבעית העיניים יגיעו ל forgotten בלי לחשוב בכלל. כמובן שאימון ותרגול יכולים להקטין זאת, אבל למה לתרגל דבר כזה? צריך להשתמש בתעתיקים רק לפתרון הבעיה של אנשים שלא יודעים עברית וצריכים לזהות שמות או מילים ספציפיות. כתיבה "רגילה" בתעתיקים לא פותרת שום בעיה וחוץ מהשעשוע שבמציאת תעתיקים לא ברור לי מה התועלת שבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מבדילים בתעתיק המוצע בין "שלומו" (השלום שלו) לבין "שלמה" (שם)? ולגבי תעתוק אות אחת לשתיים - אם בכל מקרה אנחנו מוסיפים מגוון סימנים דיאקריטיים שאינם מוכרים לכלל הקוראים, מדוע לא ליצור "זוגות אותיות" שמאוחדות על ידי סימן דיאקריטי (למשל, כ' רפויה תהיה kh עם קו מתחת לשתי האותיות גם יחד)? כך מבוטלת בעיית התעתוק-לאחור, וכולם שמחים ומאושרים כי קל לקרוא את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שיש מספר זעיר של מילים כאלה - שלמה, פרעה, כה, פה, איפה ועוד משהו - נקבע שלמילים האלה מוסיפים H בסופן, כמקרים חריגים. אשר ל"זוג אותיות" -לא רצוי, מאחר שהזוג יתחיל למעשה לשמש בתור שתים נפרדות (למשל, אם אין לך גופן שמכיל "זוג" מוכן מראש כזה) וזה לא בריא למבנה המילה (שורש -משקל, כמובא במאמר). אשר להגיים הרפויים של ב,כ,פ - הסימון בקו אינו חובה, ואפילו אינו מומלץ לכתיבה נורמלית. ההצעה להשתמש בקווים אלה מכוונת למקרים מיוחדים שעלול להיות בהם בלבול או אי ודאות, ונראה לי ששלטי הדרכים, מאחר שפונים אליהם הרבה אנשים שאינם יודעים עברית (אבל גם הרבה שיודעים עברית ברמות שונות) - יש מקום להקל על המעיף מבט ולרמוז לו שכאן יש הגייה שאינה רגילה. חוקי ההגייה של ב,כ,פ פשוטים מאוד. בהזדמנות אחרת אפרט אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם אינני בטוח לגבי רשימת המילים המיוחדות הללו, אני צריך לחשוב כל פעם שאני מתעתק מילה עם ה' בסופה אם יש מילה הומופונית לה שאין לה ה' בסופה? כמו כן, לרשימת המילים הבעייתיות שלך צריך להוסיף גם מילים כמו "קרה" (תעתיק זהה ל"קרא") - ואם כבר מדברים על זה, האם ע' דמומה בסוף מילה ("קרע") מתועתקת? כיצד? גרש בסוף מילה? ואיך המצב הקיים הזה תואם לדרישה שהצגת לכך שגם מכונה תוכל לתעתק-חזרה כל מילה רק על בסיס התעתוק לאותיות לטיניות? (לגבי חוקי ההגייה של בכ"פ, דומני שאני מכיר אותם, אז אין צורך לפרטם למעני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה של אצבעות יד אחת או שתים אינה בעיה בשום שפה. גם אם יש עוד אחדות - זו ממש לא בעיה. ע היא תמיד ע, אף פעם לא משמיטים אותה, וכמובן גם לא בסוף מילה. הדרישה שמכונה או אוטומט ישחזר את המילה המקורית לפי הנוסח בתעתיק הזה מתמלאת בשלמות, וכבר יש בידי תוכנה העושה זאת כהרף עין. הנוסח הראשון שלה היה כבר לפני שלושים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תגובתך ועל המאמר המעניין. אשמח לקרוא את הערותיך על הצעתי לשלב בשלטי הדרכים את התעתיק הפשוט והתעתיק המדוייק (בסוגריים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |