בתשובה לMRP, 19/10/01 16:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"ברור לי, לעומת זאת, שהשימוש בכלים מדיניים נחל כישלון חרוץ, ולכן אין מנוס משימוש בכלים הצבאיים העומדים לרשותנו." - גם הניסיונות לחסל את הרעב בעולם נכשלו כשלון חרוץ, האם זה אומר ששימוש בכלים הצבאיים העומדים לרשותנו יפתור אותה?? האם מותר לנו להפסיק לעזור לעולם השלישי בגלל שהבעיה לא נפתרה?? אני לא רואה איך "משימוש בכלים הצבאיים העומדים לרשותנו" יכול לפתור את הבעיה: זה עזר בוויטנאם?? "ברור לפלשתינאים ולכל העולם מיהו דוד ומיהו גולית" - העולם עדיין רואה בישראל המדינה החזקה השולטת בפלסטינאים החלשים - אולי זו בעיה בהסברה שלנו, אבל זו וודאי לא תסתייע ע"י טנקים החודרים לתוך שטחי הפלסטינאים. "האם הטרור הפלשתינאי משרת את האינטרסים הישראלים?" - בדיוק כמו הרציחות הישראליות, הוא עוזר לנו דיפלומטית - זה כמובן הטיעון העיקרי שלנו מבחינה הסברתית - הצגת ערפת (בצדק) כרוצח. כל שאנו צריכים הוא לרצוח גם, כדי להגיע לאותו "שיוויון מוסרי" - האמריקאי הממוצע יראה בארץ-ישראל בסה"כ מקום בו יהודים וערבים רוצחים האחד את השני. בעזרתם של תומכי הרציחות. חבל שלשאר הנקודות בתגובתי בחרת שלא להשיב, וכנראה מסיבה טובה... :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לכלים – לצערי, האנלוגיות שלך לא רלבנטיות; כזכור וייטנאם כלל לא איימה על ארה"ב, וההתערבות האמריקאית שם היתה מיותרת לחלוטין. בבעיית הרעב בעולם נלחמים (האמנם?) באמצעים כלכליים, אינני יודע אלו כלים חלופיים קיימים לפתרון בעיות כאלו. סכסוכים אתניים, לעומת זאת, נפתרים בד"כ בכלים מדיניים או צבאיים. מכיוון שהשימוש בדיפלומטיה נכשל, כדאי, לדעתי, לנסות את הדרך האלטרנטיבית. ישראל אכן המדינה החזקה. כאמור, כולם מבינים זאת מלבדך ושכמותך. כל עוד שלטנו בפלשתינאים החלשים, מצבנו (ואף מצבם) היה טוב לאין ערוך. צודק, אבל אני אישית מעדיף לחיות מאשר למות (תוך כדי אימוץ מוסרי ע"י חברינו האמריקאים). אלו נקודות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וויטנאם רלבנטית להפליא, גם אם לא איימה על ארה"ב, שהרי הנקודה היא האם כח צבאי עוזר לדיכוי מאבק עממי: הכח הצבאי היה הגורם שליכד את העם הוויטנמי והיה אבי הכישלון האמריקני. בעצם, מה הקשר אם איימה וויטנאם או לא איימה על אמריקה?? הרי הוספת את ההבדל הזה שלא במטרה ישרה בויכוח הוגן... באותה מידה היית יכול לומר שהוויטנאמים מלוכסנים בניגוד לפלסטינאים... גם בבעית הרעב אפשר להלחם בדרכים צבאיות - פחות פיות להאכיל... אבל כוונתי היתה שאי הצלחה איננה מתירה לנו להפסיק לנסות, כל עוד יש סיכוי, ואכן יש סיכוי - אולי לא במנהיגות הנוכחית. ישראל ניסתה במשך שלושים שנה לפטור את הבעיה ע"י כח צבאי ויכולה למנות מספר הישגים בלעדיים: הקמת החיזבאללה. הקמת החמאס. איחוד העם הפלסטינאי במלחמתו הישראל. וכל זאת במחיר כלכלי/דיפלומטי/מוסרי כבד. לא נראה לי שהיתה איזו שהיא הצלחה אי פעם כתוצאה מכח צבאי, מ "עינבי זעם" ועד הלחימה והרציחות היום. נראה לי, שלפני ששלטנו בפלסטינאים היה טוב בהרבה, עכשיו כבר קשה לתקן.. אני חושב שתמות מהר יותר אם תתן לאויבך תמריץ בצורת נקמה, ועידוד בעזרת תמיכה בינלאומית. 1) לא הסברת מדוע אתה חושב שעדיף לפתור בעיות בכח (אגב, זו השקפת עולם כללית אצלך?). אתה רוצה לקחת אותנו להימור מסוכן שאנו יודעים את חסרונותיו (קרא את מאמרי למעלה "העולם החילוני נגד העולם הדתי !" חלק ראשון, מה שנכון לגבי רעיון הטרנספר, נכון גם לענינינו) ואין לנו שום סיבה להניח שיהיו לו יתרונות. 2)למרות דוגמאות חוזרות ונשנות, העדפת שלא לנסות לסתור את העובדה שכח צבאי לעולם לא עזר למדינה הכובשת במאבקה נגד מאבק עממי, ולעומת זאת היה גורם מועיל, (ע"י שנאה, נקמה, ליכוד לאומי וכו', קרא שנית למעלה) לעם הנאבק. 3) בקיצור, לא הסברת למה הרציחות עוזרות לנו, למרות שאחרי שנים רבות של שימוש מוכיחות שהן עוזרות רק... לצד השני. ולא התיחסת לעובדה שהעולם רואה בנו גולית המתעמר בדוד, הנאבק על חירותו. בגלל סיבה זו העולם נזעק להגן על החלש, ללא חיפוש הסברים מעמיקים. אתה ושכמותך תתנו לא גושפנקא. לא חבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתנו לו גושפנקא, כמובן... וכאמור חבל... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |