|
||||
|
||||
בנוגע לסעיפים 1-4, אני מבין שאין בינינו ויכוח של ממש: מוסכם שאפשר להעמיד תמונת עולם שלמה וקוהרנטית הן אם נתפוס את העולם כמערכת סגורה והן אם נתפוס אותו כמערכת פתוחה. ברמת העיקרון אין הבדל מבחינה לוגית את אנו אומרים שצב מס' 335 עומד על האין המוחלט או אם אנו אומרים שזהו צב מיוחד, מהסוג שיכול לעוף. בשני המקרים הבעיה נפתרת. למה אם כן להעדיף בכל זאת את תפיסת המערכת הפתוחה? אפשר לענות על כך ב-2 רמות: קודם כל, צריך לזכור שהדתות המונותיאיסטיות אינן טוענות שקיים גורם מחוץ למערכת אך ורק מפני שאנו זקוקים לאחד כזה. זוהי כמובן טענה כושלת. (בדיוק כמו הטענה שמכיון שאני רעב מכאן שבהכרח מונח על השולחן לפני סנדביץ'). מה שהדתות הללו טוענות זה שאותו גורם חוץ מערכתי פשוט נמצא שם והוא אף יוצר קשר עם בני האדם (או שבני האדם יוצרים קשר איתו). הן טוענות שישנן ערוצי תקשורת מסוימים בין מה שבתוך המערכת לבין מה שמחוץ לה. זוהי כמובן טענה עובדתית. היא אומרת משהו קונקרטי לגבי העולם שלנו, העולם המוכר שבתוך גבולות ההכרה והשפה. כמובן שאפשר להתווכח על אמיתותה של הטענה הזו. אפשר גם לדון בסוגיה מה מביא אנשים להאמין בכך שהם נמצאים במערכת יחסים עם גורם כלשהו שנמצא מחוץ למערכת. אבל זה לא משנה כרגע לעניינינו. לצורך העניין מה שמשנה זו העובדה שזוהי הטענה שלהערכתי מצויה בליבה של כל מערכת דתית. (לפחות מערכת מן הסוג המונותיאיסטי). כל דיון בערכה של הדת, בנכונותה או בעתיד הצפוי לה, צריך לקחת את הדבר הזה בחשבון. אבל מעבר לזה, (וכאן אנו מגיעים לסעיף 5 בדבריך), אני אינני מסכים גם עם זה שאת כל הפונקציות שממלאת תפיסת המערכת הפתוחה ניתן גם למלא במסגרת של מערכת סגורה: למשל שאלת התכלית ("מה יתרון האדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש"), שאלת הצדק, הצורך בערכים מוחלטים, שאלת משמעותו של הסבל האנושי ועוד. הוגים רבים - מקהלת ועד אלבר קאמי - תיארו את העולם המוכר לנו כמציאות שהמאפיין הבסיסי שלה זה האבסורד, חוסר המשמעות והסבל המיותר. מי שזוהי חוויית החיים הבסיסית שלו אזי האפשרות היחידה העומדת בפניו למצוא תכלית ומשמעות במערכת הזאת היא אם הוא מאמין שאלה מצויות מחוץ למערכת. (ושוב, העובדה שהאדם זקוק לאלוהים עדיין איננה מהווה טיעון לטובת קיומו של זה. כדוגמה לכך אפשר להביא את קאמי שדיבר על כך שהאדם מחפש באופן נואש אחרי משמעות - אבל העולם מציג בפניו אך ורק מציאות של אבסורד). בכל מקרה, אינך יכול לנחם אדם שחווה את הקיום כעמל חסר תכלית וחסר משמעות באמצעות תמונת העולם הסגורה והדטרמיניסטית של שפינוזה. אינך יכול לנחם אותו באמצעות חוויית ההרמוניה שמתאר שפינוזה - שכן הוא מעולם לא חווה אותה. כמובן גם שאינך יכול לנחם אותו באמצעות שרשרת ההיקשים והמערכת הלוגית המפוארת ששפינוזה בונה - שהרי אותו אדם חווה את הקיום כסבל כאוטי וסתמי ואין ממש טעם בניסיון להוכיח לו בצורה לוגית שלא זהו המצב. [הערה לסיום: יתכן שיסוד הויכוח סביב השאלה האם ניתן למצוא משמעות בתוך מערכת סגורה, קשור ל-2 מובנים שונות של המושג 'משמעות' - משמעות חיצונית ומשמעות פנימית. לדוגמה, אם אני רואה אדם רץ, הרי שעומדות בפני שתי אפשרויות להעניק לריצה שלו ערך ומשמעות: האפשרות האחת היא לומר שמה שמעניק משמעות לריצה שלו זה היעד שאליו הוא צריך להגיע - והעובדה שעליו להגיע לשם במהירות האפשרית. האופציה השניה הנה לומר שמשמעות הריצה טמונה בהנאה שנגרמת לו ממנה, אפילו אם היא איננה מובילה לשום מקום ואין לה שום מניע חיצוני. כמובן שההבדל יהיה במקרה שבו ברור לי שאותו אדם שונא לרוץ ופעולת הריצה רק גורמת לו סבל ושיעמום. במקרה שכזה, אם הוא אכן נמצא בדרכו לאיזשהו יעד בעל חשיבות - אם כן הריצה שלו הנה בעלת משמעות ואולי שווה לו להמשיך ולסבול. אך לעומת זאת אם לריצה אין שום ערך מלבד הריצה עצמה - אם כך סתם חבל על המאמץ.] |
|
||||
|
||||
ראשית ברצוני להתנצל על כך שאני מתפרץ באמצע הדברים המרתקים הללו בשביל הערה קטנה שאיננה בהכרח רלוונטית לדיון. אך בכל זאת אעשה זאת. אדון פירר, דבריך יפים וטיעוניך חזקים, אך באמתחתי הסגה לגבי הערת הסיום שלך. לעניות דעתי, ההבדלה שאתה מקיים לגבי מושג ה'משמעות' היא איננה הבדלה לגבי מושג זה כלל, אם כי הבדלה לגבי מושג ה'ערך'. אם כוונתך היא אכן לערך (כפי שניתן אולי להסיק ממילותיך האחרונות בהן אתה אכן משתמש במונח זה), הרי שהבדלה זו היא נכונה והיא במקום. אך אם הבדלתך נוגעת למושג 'משמעות', אש, לעניות דעתי, היא מוטעית. בכדי להבדיל ולנתח את מושג המשמעות עלינו להביט מאיזה 'משחק חיים הוא לקוח' (מישהו הזכיר כאן את ויטגנשטיין?), או במילים אחרות, מה מקורו. משמעות היא בראש ובראשונה (וזאת מבחינות רבות) משמעות למילה. כעת, אם נביט בה מושג זה נגלה שמשמועת המילה היא בהכרח מחוצה לה. הרי שאיננה באותיות ואיננה בצילילים ואף איננה בתחביר המשפטי. לכן משמעות היא בהכרח חיצונית. תודה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |