 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום לכולם! בתחילה לא ידעתי אם וכיצד להגיב על הדיונים המרתקים שלכם בעקבות השיר. כן, הצצתי, ולא אחת. שמחתי מאד על ההתעניינות, על המחשבה, על ההערות השונות שכתבתם, רובן ככולן מנומקות. הטיעונים שלכם נשמעים בראשי בקולי שלי- חלקם היו, חלקם עודם שגורים בפי, מוכנים להשלף בדיון או בויכוח אליו אקלע. שמיחה על שאתם שואלים ועונים זה את זה. כפי שנכתב כבר, איני סבורה שעלי 'לגלות' את 'כוונותי'. איני אמורה 'להסביר' את השיר. (אגב, הפתעתם אותי בעניין זה...). לדעתי, החוויה שאני חווה ואשר בעקבותיה אני כותבת אינה רלוונטית. הרי כל אדם אחר, היה חווה דבר אחר בהכרח, לו נמצא במקומי, ולבטח יחווה דבר אחר לגמרי, בעקבות קריאת שיר אודות אותה חוויה. שיר הוא מתווך מניפולטיבי מאד. מעורר תחושות או מחשבות אצל הקורא, לרוב, באופן בו הוא כתוב, יותר מאשר באמצעות הדברים המתוארים או כתובים בו. שיר מגרה ויוצר חוויה בתארו תמונה, למשל, שקורא נרגש, לו ראה את אותה התמונה בעיניו, ייתכן שלא היה מהרהר בה כלל. לדעתי על שירה להיות מנוקדת, משום שחשוב להקפיד על משמעותן, תפקודן ואופן הגייתן של מלים בשיר, כהמשך וכחלק בלתי נפרד מברירת המלים, מהפעלת השפה, כלים המאפשרים ליצור ולעורר את החוויה עליה דברתי קודם, באופן ה'נכון' ביותר, ה'נקי', ביותר.. המלים הללו, וגם המילה "מדויק", הן מלים חמקמקות מאד. אני מודה לכם, נעים לי מאד לקרוא את מה שכתבתם, ובהחלט מעורר מחשבה. להתראות! דנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שהתכוונתי ל''שואלים ועונים זה לזה'', הפיסקה עם השגורים וכו' אומרת דבר אחר מזה שרציתי לומר. נראה שהתבלבלתי קצת. כוונתי לומר תודה. להתראות, דנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דנה, אני רוצה לבקש סליחה אם דבריי פגעו בך. הבנתי שפגעו באחרים. אני פשוט, באופן אישי, לא סובל את רוב השירה המודרנית, ואת היית כאן בסביבה. אני עדיין מוצא הרבה יותר טעם והנאה משירת ימי הביניים. יהודה הלוי, אבן גבירול ואחרים. מאחר ואינני אחראי על הגדרת הטעם הטוב (למה לא בעצם?), אני אסתפק בקביעה כי טעמנו בשירה שונה. העניין עם המציצה לא נאמר במובן המיני של המילה. אף לא עלה בדעתי, ביני לבין עצמי, באותו הרגע. אם כבר, כפילות הלשון נגעה בסוכריה על המקל שאותה הירושלמים מכנים כשמה של אותה פעילות מינית. אני, אגב, מצווה על נשותיי לרדת לי. לא למצוץ. נשמע לי הרבה יותר אלגנטי. נראה לי שאסיים בזאת, בטרם מיץ ובילינסקי יחשבו שגם הפעם חרגתי מהטעם הטוב. הם רק לא יודעים שבאופיי אני חסר טעם. שלא לדבר על הטוב. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מצווה על נשותיי"? הגזמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אלמוני... קצת חוש הומור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, לא נפגעתי מדבריך, להיפך.. כלל לא שמתי לב למובן המיני.. הפניה הישירה אלי היתה משעשעת.. בעניין השירה, גם אני אהבתי מאד את שירת ימי הביניים כשלמדתי לבגרות בספרות, אחר כך גיליתי דברים אחרים, נוספים.. אהבה לז'אנרים או זרמים באמנות ובכלל, 'טעם', הוא דבר שמשתנה, שמתפתח (איני אומרת שלאהוב את שירת ימי הביניים זה 'לא מספיק מפותח', לכל אחד 'תחנות תרבות' שונות...- כפי שכינו אותן בזמנו בעיתון, מישהו זוכר?) חשוב לזכור, לא 'להינעל' על משהו, לתת הזדמנות לדברים אחרים, אם לא לשם הנאה, לפחות לשם ההשוואה.. היכרות עם דברים, גם אם אינה מהנה באותו הרגע, יכולה להוביל למפגש נוסף עמם, בעתיד, שיהיה, אולי, מרגש, משום שלא יהיה מפגש, אלא מפגש נוסף.. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |