 |
א: אני סתם אחד, אבל יש מילונים, ויש שימוש מקובל, והאמירה שלי עומדת בשניהם. אתה מוזמן להגדיר "נאורות" אחרת, אבל אז, אה... מי *אתה*, שתחליט וגו'.
ב: תבונתי לא עמדה לי לפרש את שאלתך, אא"כ "המבינה" צ"ל "המביאה", שאז בוא נפריד בין אמונה ביישות עליונה, או בשאר דברים על-טבעיים (faith) לבין אמונה מתחום המוסר, למשל (conviction). לדוגמה: אני מאמין שעונש מוות אינו מוסרי. "מאמין" כאן הוא מטבע לשון (וראוי היה לומר "סבור"), ואינו מעיד על אירציונליות, אלא על השקפה מוסרית.
אם תבונתך הובילה אותך להשקפה מוסרית, מה טוב. אם *תבונתך* הובילה אותך לאמונה ביישות עליונה או בכוחות נעלים, ללא זינוקים לוגיים, אשמח אם תפרט את הליך המחשבה שלך, משום שזה יפתור אחת ולתמיד את בעיית האגנוסטיקנים. אם אימצת לך אמונה מיסטית זו או אחרת על אף תבונתך, שיהיה לך לבריאות, אבל אינך נאור, במובן של "מחויב לרציונליות".
ג: שוב, אמונה מוסרית עשויה להיות נאורה, אם מקורה בהגיונות רציונליים. אדם נאור (=המחוייב לרציונליות) עשוי להחזיק בדעות הנחשבות גזעניות, ובלבד שרכש אותן בתהליך רציונלי (נניח שערך ניסויים מקיפים וגילה שמלפפונים הם גזע נחות, מרוב הבחינות, מבני אדם). בסיס התנגדותך לדברי הוא הגדרתך השונה למונח נאורות, שאתה כנראה מגדיר בערך כך: "אדם המחזיק בערכים הנראים לי ולאחרים האוהבים להתכנות נאורים כערכים הנכונים".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש