|
||||
|
||||
איך אתה מגיע לזה ? |
|
||||
|
||||
אילנה דיין רכשה לעצמה תדמית של עיתונאית אינטליגנטית. בעבר, לפני שהפסקתי להקשיב לראיונות שלה, שמתי לב ששאלותיה אל הפוליטיקאים ומקבלי החלטות אינן מצדיקות תדמית זו. גם הדברים שאתה הבאת בשמה, מחזקים אצלי דעה זו. |
|
||||
|
||||
האמת היא שבגלל אי שימת לב שלי קלטתי שלא במדוייק את מה שכתבת קודם, אבל המשפט האחרון שכתבת עכשיו מחזיר אותי לשאלתי. בעצם, איני רוצה לדון באילנה דיין באופן כללי. (גם לי יש טענות כלפיה, ועל אחת מהן לפחות גם כתבתי בעבר באייל.) מה שמעניין אותי הוא מדוע הדברים שהבאתי עכשיו בשמה גורמים לך לחשוב שהיא אינה אינטיליגנטית. או במילים אחרות האם לדעתך בנתה העיתונות הישראלית דיון רציני בשאלת ההתנתקות והשלכותיה, לפני המעשה ? |
|
||||
|
||||
עד כמה שזכור לי מהתקופה שקדמה להתנתקות וממידת היכורתי המצומצמת עם העיתונות הישראלית, העיתונות בארץ עסקה בשאלה זו כדרך שהיא עוסקת בדרך כלל בשאלות העומדות על הפרק. נדיר מאד שיש דיון ממש רציני בעיתונות. |
|
||||
|
||||
נכון. העיתונות עסקה בשאלה זו כדרך שהיא עוסקת בדרך כלל בשאלות שעומדות על הפרק: היא תורמת את מלוא משקלה לטובת העמדה השמאלית. כשם שגיבתה במלוא משקלה את הסכמי אוסלו שהביאו לאינתיפאדה כך גיבתה במלוא משקלה את ההתנתקות שבאה, לרפא את הרעלת אוסלו בצורה משונה: ע"י הזרקת אותו סוג של רעל. אני ראיתי בדבריה של דיין מעין הבעת חרטה וביקורת עצמית. הכרה בטעות אינה מעידה, כשלעצמה, על העדר אינטילגנציה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |