בתשובה לחן שפירא, 18/10/01 12:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה, כמה תגובות למעלה מכאן, ענה לי מישהו שהזדהה בשם "סתם כליל נאורי", באופן לקוני אך מוחלט, כאילו גם אני איני מוסמך לדון בנושא הזה. תמיד יהיה מישהו, אם מתוך זה שאינו יכול להאבק בטיעוניך, או מתוך התנשאות גרידא, שיספר לך למה בעצם את לא יודעת כלום. כאשר מגבשים דעה, על כל נושא בעולם, נכון שיש צורך ללמוד אותו. אבל הלא הדרך בהא הידיעה לעשות זאת היא לשאול שאלות ולמצוא תשובות. אני העלתי את טענותי באופן שהעלתי, משום שזה המקום ממנו אני בא - הנדסה - ואלה המשקפיים דרכם אני רואה את הנושא. לא שילבתי שום נוסחאות, וגם לא שותפי לדעות או יריביי, כך שהרי את נקראת אל הדגל, לקרוא, ולהחליט, האם מישהו מאיתנו נשמע נכון יותר... ואז לשאול, ולשפוט, ולחפש פרצות, ולהציק לנו עד שנאמר לך "אנחנו יודעים איפה את גרה", או משהו כזה :) סופו של דבר שדעתך שוקלת וחשובה כמו דעתו של כל אחד מאיתנו. ואל תזלזלי בהגיון שלך, ותאמרי "אני משאירה את זה לחכמים ממני". פתגם טאואיסטי(?) אומר, שהחכמים תמיד משאירים את כס השלטון לחכמים מהם, וכך קורה שלכס השלטון מגיעים דוקא הטיפשים. ר\דרך אגב, מהר מאוד עלול מישהו להעלות בפניך, או שמא את בעצמך, את הטיעון, שכמי שאינה דוקטור לפילוסופיה של המדע, (אוי, זה נשמע כל כך מוכר פתאום..) אין לך את הכלים או הרשות, או הסמכות להכריע גם בשאלה המוסרית! וזו הרי שטות. נראה שהנימוק המוסרי הוא סופי ומוחלט בעיניך, ולכן כל דבר אחר אינו רלוונטי? גם בעיני הנימוק המוסרי הוא מספיק ומנצח בפני עצמו, ומדבריך אני מניח שלא עקבת אחרי הקישור שהשארתי לפורום וואללה, שם כתבתי דוקא על הפן המוסרי, לוא דוקא בעניין הניסויים, אלא זכויות בעלי חיים בכלל. רק שעל מנת לשכנע את העולם, או לכל הפחות להיות בעל יכולת טיעון שכנגד, יש להצטייד בשלל כלי נשק, ולהלחם בכל חזית בהתאם לאופיה: אנו, המתנגדים לניסויים בבעלי חיים, מוצאים עצמנו נאלצים להתמודד לעיתים קרובות עם שאלתם של אנשים "אבל הם מצילים חיים לא? היית מעדיף שזה יהיה הבן שלך/אבא שלך/ אמא שלך על שולחן הניתןחים לפני שזה נבדק?" ואנשים רבים רואים את הקורבן המוסרי כדאי, כשזה נשקל אל מול התמורה המדעית לכאורה שניסויים אלה מביאים. עבורם אני מניח על הכתב את הטיעונים המדעיים - כדי לשכנעם שהדילמה כאן היא לא בין חולדה או קוף לבין בנם או בתם, ולאפשר להם בכך לקחת את הבחירה המוסרית. כשאמרת לנסות על חתול שמפו לחתולים, לא הבנתי לגמרי למה התכוונת. אם מדובר על אי אילו ניסויים של הקרבת בעלי חיים בניסויים למען אחרים, אזי ברור שלא זו הכוונה. כאמור, שיקולי היעילות נועדו בעיני כגשר, כדי לאפשר לאנשים לבחור את הברירה המוסרית. כולנו נבוכים כועסים ומתנגדים למעשיה של אייאמס/יוקונובה! ברור שלשם בדיקות שכאלה יש להשתמש בחלופות. אכן, בשם המוסר! אבל ניסויים בבעלי חיים, במתכונת, מהסיבות, ובתנאים שאנו רואים בהם לגיטימיים בבני אדם - הם לגיטימיים גם בבעלי חיים. והרי, גם את מדע הוטרינריה אנחנו רוצים לקדם, לא כן? כאמור - אם אמות המידה זהות לאלה שאנו נוהגים בבני אדם אזי מדובר דוקא בהחלטה המוסרית בעריכתם - שכן זה אכן לטובתם, גם כפרטים, ולא רק כאוכלוסיה. לא מקריבים אף אחד למען אחרים ודבר אחרון - לעניין הכת. זה דוקא היה משעשע לדעתי, והסיבה שחזרתי על זה היתה שזה הופיע בהודעתו של יובל רבינוביץ', שקשר בין ה"כת" שלנו - ל"דת" שלנו, ובכך טען שטיעונינו חלשים: כמי שיש להם דת, הרי אין אנו צריכים בעתם טיעונים של ממש או נאמנות לאמת ולמציאות, וחזרתי על המונחים האלה רמזה בעדינות על דחייתי את הטיעון הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מותר האדם מהבהמה, אבל במה? האם ההבדל זו התבונה ? אם כך ממה עשויה התבונה הזו ומהן איכויותיה כך שאפשר לתת בהם סימנים ולמצוא את ההבדלים. משום שברור שלחיות עם מוח מסדר גודל מסוים ומעלה ישנה תבונה מסוימת. למשל, כלב שבעטו בו פעם אחת יזהר מהבועט כשיפגוש אותו בפעם הבאה. אבל מקובל לחשוב שהכלב איננו מסוגל לבצע את מה שמקובל לכנות מחשבה, או מחשבה יוצרת אבל בהחלט הוא מסוגל להסיק מסקנות על בסיס מנגנון של זיכרון. אולי ההבדל הוא בקיומה של תודעה? (שממנה יכולה להיגזר התבונה) כשאני נועל נעלים, לובש מעיל וצועד לדלת הכלב שלי זצ"ל היה רץ לדלת תוך כישכוש זנב ונביחות קטנות של עליצות. האם זו פעולה רפלקסיבית-אוטומטית שבסיסה התנייה פאבלובית או שאנחנו חוזים בתודעה מסוימת בפעולתה. להשוואה, אמש התעוררו בי צבר רגשות כששמעתי את הבארמן פותח את בקבוק היין. אחד ההבדלים ביני לכלבי הוא שאני מסוגל "לדווח" על החוויה שעברה עלי ולהעביר עליה ביקורת שיפוטית (= מוסר). ודוגמא אחרונה המקשרת אדם וכלב. ילד בן שלוש מסתכל ממרומי עזריאלי ורואה למטה - נמלים. אחותו בת החמש רואה דברים שנראים כמו אנשים קטנים. חתול רואה עכבר ומזנק עליו מייד, אך נתקל בראי (אולי לא הדוגמא הכי טובה שיש) היכולת והכושר התודעתי/תבוני של בן השלוש לא התפתחה עדיין ואולי נמצאת ברמת החתול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא שלי, שהיה הרבה דברים כנראה אבל בעיקר וטרינר וגם קצת סבא, נהג לומר פעם אחת על כל צאצא: "או, היום הוא עבר את החתול" ופעם אחת, כמה חודשים מאוחר יותר: "זהו, הוא עבר גם את הכלב". אם אני לא טועה, זה בדרך כלל קרה סביב גיל שנתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא התבונה, היות ואין לי מושג מה הולך בדיוק בתוך בעל החיים. יתכן שנפשו כשם שאמרת כשל ילד בן 3, ויתכן ונפשו (או תבונתו) מפותחת יותר או פחות מזה. ובכלל, אני לא יודע לכייל את סקאלת התבונה... פריצתנו את גבולות הטבע, ביכולותינו לשנות, ולהשפיע, בהקנותנו לעצמנו כלים להתמודדות מוצלחת מאוד עם כמעט כל תרחיש מסוכן שהטבע יכול להתקיל בו יצור חי, והקניית יכולות הבחירה בין טוב לרע, לא רק בכוח אלא גם בפועל - עם התפתחות זו שהיא גשמית, מחויבת המציאות לדעתי גם "התפתחות רוחנית", נטילת אחריות - ואימוץ המוסר - ולא רק כלפי בני האדם, אלא כלפי בעלי החיים בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני דברים: מה פרוש "...מחויבת המציאות לדעתי...". או שה"התפתחות" שלנו היא מחויבת המציאות, או שהיא טובה לדעתך. תחליט תחילה, נמק אחר כך. בנוסף, להזכירך, על מנת לדבר על "התפתחות" או על "התקדמות" יש להגדיר את הציר עליו מתקדמים, ואת כיוונו. במקרה שלנו, הציר הוא ציר המוסר, והצד החיובי של הכיוון הוא "טוב" והשלילי "רע". אתה חושב שאתה מסוגל לעמוד במשימה כבירה שכזו? דבר שני, כתבת שפרצנו את גבולות הטבע. אם לחבוש את כובע מיץ הפטל, (או שמא 'המיץ פטל'?), אנא ספר לי מהו טבע, מהם גבולותיו, וכיצד פרצנו את אלה. הרי ניתן לטעון בנקל שהאדם הוא חלק מהטבע, וככשכזה כל פעולותיו טבעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקחת את דברי בחזרה. אכן יש מקום לטיעונים פרגמטיים, ביחוד מכיוון שהשיקול המוסרי מושפע מהפרגמטי. כלומר, יש בהחלט להשוות ''עלות'' (בעלי חיים שסובלים) ו''תועלת'' (הרווח למחקר האנושי), ולכן חשוב מאד לברר עד כמה המחקר בבע''ח חיוני. אבל אני לא אידאליסטית, אין נוסחאות קסם. אי אפשר להגיד ''מחקר בבע''ח אף פעם לא עוזר, חייבים להפסיק עם זה מידית''. לדעתי, חשוב ביותר לבדוק כל מקרה לגופו, בוועדות (כפי שקורה היום, אך בשינוי הרכב הוועדות, חשוב שיהיו שם מדענים המודעים לאלטרנטיבות ולהתאמת בעלי חיים למחקרים ספציפיים) ולראות האם בכל מקרה יש תחליפים טובים או שאין ברירה וחייבים לסכן עכברים. כמובן שמידת התועלת (מידת ההתאמה בין החיה לבני אדם) חייבת להלקח בחשבון. ללא קשר, יש לדרוש מנציגנו הממונים על התקציב לתמוך ביד רחב במחקרים העוסקים בחיפוש אלטרנטיבות וחקר רקמות. הבעיה היא שהנושא היום פרוץ למדי, והפיקוח מינמליסטי. דרישות קיצוניות לאו דווקא עוזרים לשפר את המצב, כי קשה לצפות שיוותרו על כל הניסויים בבע''ח מידית. צריך להציב יעדי ביניים ולנסות להשיג אותם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |