|
||||
|
||||
''כשאני לא מקבל תשובה, או כשאני לא מבין את התשובה, אני שואל שוב עד שנמאס לי או עד שאני מבין את התשובה'' זו עיקר הבעיה אתך היום. אם לא הבנת את התשובה, כדאי שתסביר מה לא הבנת, או - שומו שמיים - שתחזור על שאלתך בצורה מפורטת וברורה יותר. מי שחוזר שלוש-ארבע פעמים על שאלה בת שלוש מילים למרות שהנשאלים לא הבינו אותה, הוא קנטרן בלתי נסבל. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה הופך שטח מסויים ל''שטח מדינתם''. להגיד ששטח מדינתם של הבריטים הוא האיים הבריטים ושטח מדינתם של הנורווגים הוא נורווגיה זאת התחמקות. |
|
||||
|
||||
חוקית, החוק הבינלאומי קובע, באופן ספציפי, פר טריטוריה, האם היא חלק ממדינה או לא. לפי החוק זה, יש גם טריטוריות שנשלטות ע''י מדינה מסויימת אבל אינן מהוות חלק ממנה (למשל ''שטח כבוש'', או ''שטחי מנדט'' שכבר לא קיימים בימינו). מעשית, המעמד של טריטוריה נקבע ע''י הסכמים והסכמה בין מדינות, ואחר כך מוכרים בדיעבד ע''י החוק הבינלאומי. לגופו של עניין, אני לא חושב שהשאלה ''מה הופך שטח מסויים לשטח המדינה'' היא רלוונטית. כאשר ארגון גרילה שואב את הלגיטמציה מאיזשהו קונצנזוס ציבורי בעד שחרור טריטוריה מסויימת, אפשר להבין מדוע פעילות מלחמתית שלו מחוץ לאותה טריטוריה נתפסת כפחות לגיטימית. ואפשר לראות את זה בסכסוכים בכל העולם - החל מצפון אירלנד וכלה בדרום לבנון. אבל חשוב להגיד שעניין הלגיטימציה-לפי-טריטוריה הוא משני לחלוטין בהשוואה לעניין הפגיעה המכוונת באזרחים. זה שארגון טרור מבצע גם פעולות גרילה, לא הופך אותו לפחות ארגון טרור. |
|
||||
|
||||
חוקית, כנראה שהחוק הבינלאומי קובע הרבה דברים. לגופו של עניין, גם אני לא חושב שהשאלה ''מה הופך שטח מסויים לשטח המדינה'' היא רלוונטית. ויותר מזה, די מפתיע אותי שיש כאלה שכן חושבים ככה, ואני לא ממש מבין את העיקרון שעומד מאחורי כל העסק של ''הלגיטימציה-לפי-טריטוריה''. |
|
||||
|
||||
מעשית, העסק של ''לגיטימציה-לפי-טריטוריה'' הוא חשוב מאד בעיני הרבה אנשים. עד כדי כך שגם מדינות וגם ארגוני גרילה נמענים מלבצע פעולות מלחמתיות בטריטוריות מסויימות (או לכל הפחות, מנסים להצניע את זה). הרחבת הלוחמה מעבר לטריטוריה שנמצאת בסכסוך היא ''חציית קו אדום'', כמו שפוליטקאים אוהבים להגיד. אבל כאמור, הקו האדום שחצו הארגונים הפלשתינאים נמצא הרבה הרבה יותר גבוה. |
|
||||
|
||||
מדינות ואירגוני גרילה נמנעים מלבצע פעולות מלחמתיות בטריטוריות מסויימות לא בגלל העסק של ''לגיטימציה-לפי-טריטוריה'' אלא בגלל העסק של ''אינטרסים-לפי-טריטוריה'', ומאיפה זה בא אני חושב שאני כן מבין. |
|
||||
|
||||
כל העולם מתיישר יום יום לפי מה שנכון מבחינת החוק הבינל. בשעה שאתה רואה מעצמה כארהב מקפידה להעביר כמעט כל מהלך פוליטי שהיא מבצעת דרך הפורומים הבינל כדי לקבל את הגושפנקא הבינל, שעה שהיא יכולה הייתה להשיג מלוא מבוקשה מראש בלי כל התחשבות, באמת אפשר רק להשתאות. כשברק נסוג מלבנון הוא הקפיד לסגת עד המטר האחרון, לפי מה שמכיר החוק הבינל בגבולות ישראל, הם גבולות 67, גם אחרי שצהל עשה קולות, ונציגי היישובים עשו קולות. כל התכניות המדיניות שמבצעת ישראל הן עשייה של חוק בינל, ולפי מה שיוסכם, לפי כל פסיק בכתוב, בניסוח, יתקיימו הדברים הרבה זמן. שינוי גבולות נאסר בחוק הבינל, אלא על פי הסכמה של הצדדים. לא תאמין אבל צ'כוסלובקיה נדרשה לחתום על ההסכם שלוקח ממנה את הסודטים. לו הייתה גרמניה עוצרת אז, היה החבל נשאר בידיה אלא אם אפשר היה לכפות עליה להסכים אחרת. שעה שמחפשים לקבוע את קו הגבול בין ישראל למצרים, או ישראל לסוריה, פותחים מפות מראשית המאה הזו. כדי לקבל את האסמכתא החוקית המוקדמת ביותר. |
|
||||
|
||||
נראה לי ששכחת את השורה האחרונה, זאת שאמורה להתחיל במשהו כמו ''ומכאן אתה יכול להסיק ש...''. |
|
||||
|
||||
שהמשפט הבינל משקף בשורה התחתונה את יחסי הכוחות במערכת הבינ"ל..נכון. אבל כיום, בפרט כיום, הכוחות במערכת הבינל מכבדים את הגבולות שנקבעו פחות או יותר אחרי מלחמת העולם השניה, ולגבי ישראל שזכתה להכרה אחרי 48. הכרה גם בגבולותיה דאז..כלומר הגבולות שנקבעו לאחר כיבושי המלחמה. כל יתר השטחים, לרבות ירושלים שנויים במחלוקת. שגרירות ארהב מצויה עדיין בתל אביב, כמו הרוב המוחלט של השגרירויות בישראל. שטחים אלה אמורים להידון בהסכמה, ישראל לא נכנסה לתהליך השלום מבחירה. כך אני חושב. מקורות תהליך השלום באזורנו לדעתי הם סיום המלחמה הקרה, והנסיגה המוחלטת של ההשפעה הסובייטית במזרח התיכון. ארהב תפסה מעמד בכורה, ולצידה התיישר האיחוד האירופי. קשה לי לראות איך המזרח התיכון הופך שוב לנקודת משיק של אזורי המערכת בעשורים הקרובים. בכך הקיץ הקץ על האימפריאליזם הישראלי הזעיר שהתאפשר רק בחסות אותה מלחמה קרה. הנסיונות להרחיב את גבולות ישראל הולידו את הסאגה האינסופית בחייה של המדינה הזו להגיע לגבולות מוסכמים ומוכרים. תחשוב כמה משאבים ציבוריים, כמה משאבי מדיניות, גודלם לא ישוער כלל, הלכו ועדיין הולכים כדי לממש את הפרוייקט הזה של תיקון קווי הגבול. היום ברור שמשהו מזה, משהו יתגשם. זו תהיה שאלה להיסטוריה האם זה השתלם. האם אכן תאמר שקביעות המשפט הבינל לעניין גבולותינו אינן משפיעות על הפוליטיקה האזורית ובכלל על ההיסטוריה שלנו? |
|
||||
|
||||
האם אמרתי אי פעם שקביעות המשפט הבינל לעניין גבולותינו אינן משפיעות על הפוליטיקה האזורית ובכלל על ההיסטוריה שלנו? |
|
||||
|
||||
א. אתה ודאי מתכוון לראשית המאה *שעברה*. ב. לתזכורת, אלו היו אמורים להיות הגבולות בין ישראל למדינות ערב לפי ההסכמים החתומים מראשית המאה שעברה: למיטב זכרוני, כל השינויים שנעשו מאז, לא קיבלו את הסכמתם של שני הצדדים. |
|
||||
|
||||
ההסתדרות הציונית ביקשה פחות ממה שהיצגת בקישור כבר ב-1919, (אמנם עם שתי גדות לירדן): |
|
||||
|
||||
1. לא מדובר ב"בקשה" אלא בתכנית (כל האזור ממזרח למסילה החיג'אזית הוא מדברי ולא ידעו - למעשה לא יודעים עד היום - מה לעשות איתו) 2. גם בהסכם פייסל-וייצמן, גם בהסכמי סן רמו (המולטי לטרליים, ואשר גבולותיהן הנוכחיים של חלק נכבד ממדינות אירופה ורוב מדינות ערב כיום מבוססות עליהם), וגם בכתב המנדט, מדובר על כל השטח. דרך אגב, לפי כתב המנדט, שינוי בתנאי המנדט (כמו למשל קריעת 2/3 מהבית הלאומי היהודי ונתינתו לערבים, מניעת עליה יהודית ו/או רכישת קרקעות ע"י יהודים) מחייב הסכמת כל הצדדים, וזו לא ניתנה. 3. עם כל האמור לעיל, אני מוכן להתפשר בלב כבד, ולהסכים על השטח שבמפה שלך, כשטחה הטבעי וההיסטורי של מדינת ישראל, ולו משום דרכי שלום. |
|
||||
|
||||
כמדומני שיש דבר מה מוזר, בלשון המעטה, בשתי הטענות "קריעת שטח מהבית הלאומי," ו-"הסכמי סן רמו לקביעת גבולותיהן של מדינות ערב," שבתגובת האמלמוני תגובה 393312. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |