|
כל נסיגה שתעשה ישראל במחיר סביר- כספי וחברתי, ולא יותר מאל הקו הירוק, מחזקת את החוסן הלאומי של ישראל ולא מחלישה אותו. לא כמה כנופיות פלסטיניות פוגעות בכושר ההרתעה של ישראל, ולא כמה קסאמים פוגעים בביטחון הלאומי של ישראל. כללי המשחק שבין ישראל לפלסטינים אינם נקבעים עוד ולא ייקבעו דרך מערכת היחסים הבילטרלית, כמו גם מצב החוסן הלאומי של שני הצדדים. מה שמרסן את התגובה של צהל, אינה יכולת צבאית של הפלסטינים, אלא גושפנקא בינ''ל למהלכים שישראל תבקש לעשות. כך הקיזה ישראל את דם מאות מחיילנו בלבנון מכוח ההסכמות הבינ''ל שלאחר ענבי זעם אשר הגבילו מה שאפשר ומה שאי אפשר לישראל לעשות. שעה שבכוח, אפשר היה גם לחרוך את רצועת הביטחון ולהרחיב אותה עד צור. הקירוב של העורף לגבול גם במקרה זה, מגבירה את ביטחונו. הצבא לא קובע עובדות, אלא ממציא פתרונות לפי מה שמגדירה המדיניות עבורו בתור אפשרי. במקרה הנוכחי היתרון הצבאי, הטכנולוגי, של ישראל הוא מוחלט. הצבא לא משיג בכוחות עצמו את האישורים לפעול. על הממשלה להביא לו את זה, ובממשלה מה לעשות לא יושב רק שר הביטחון. ישראל יכולה להפיק מכל נסיגה שתיישר קו עם המשפט הבינל ועם מוסכמות הקהילה הבינל, אפשרויות פעולה חדשות לצהל במקרה הצורך, אבל בעיקר לקדם מדינויות משלה שמכוונות לשפר את מצבה האסטרטגי, בתחומים החשובים באמת.
|
|