 |
לא טענתי שאותו רגש של חרדת קודש איננו קיים בחיים הדתיים. הוא קיים, אבל הוא לא המרכז של החיים הללו. המרכז של החיים הדתיים הוא הנחת היסוד שעומדת בבסיסם: הקשר עם המימד טרנסצנרנטי. יותר מזה, גם כאשר מתעוררת חוויה של חרדת קודש, על פי רוב גם היא למעשה נובעת מכך שהאדם מאמין - בין אם במודע ובין אם שלא במודע - בקשר בין המקום המסוים או המעשה המסוים לבין המימד הטרנסצצנדנטי.
לראיה אפשר לקחת את מה שאתה מספר: אתה אומר שבעת ביקורים בכותל אתה חש תחושה של חרדת קודש מסוג מסוים, למרות שאינך דתי. ודאי שהדבר איננו נובע מן העיצוב או התפאורה של המקום. הרי סביר להניח שלא תחוש כל חרדת קודש אם תעבור ליד סתם קיר אבן עתיק - אפילו אם נניח יספרו לך שהקיר הזה הוא בעל חשיבות עצומה עבור נגיד הדת הבושמאנית. אם כן התחושות שאתה מתאר נובעות ממה שאתה יודע על המקום הזה, מהרקע התרבותי שלך ומהנחות היסוד המטאפיסיות שמונחות בתשתיתה של התרבות שבה גדלת.
אצל אדם שאינו מאמין באותן הנחות יסוד לא יתעוררו שום רגשות שכאלה. גם אם הוא ירגיש חוויות דתיות חזקות, הרי שהן תמיד יהיו תוצאה של הנסיבות הספציפיות - של התפאורה, של הטקס, האווירה וכד'. ברגע שאלה יאבדו את כוחם ואת החידוש שבהם אותו אדם ינטוש את המערכת הדתית. לראיה אפשר לראות את מה שקורה ברבות מתנועות הניו-אייג': שם האדם חווה תחילה חוויות רוחניות רבות עוצמה ומפעימות, אולם עד מהרה הוא מתרגל אליהן. הוא מפסיק להתרגש וממילא הוא עוזב והולך למקום אחר, לחפש חוויות חדשות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש