עמונאל לוינס 392255
עומר יום ה', 22/6/2006, 13:17
הניתוח המוצג במאמר משיק לזה של עמנואל לוינס ב-"כוליות ואינסופיות" (או בסיכומו "הפילוסופיה ואידיאת האינסוף") בנקודות רבות.

כמובן שלוינס אינו מתחיל בניסיון לבחון את הדת, אלא מבצע ניתוח פנומנולוגי יסודי יותר. הוא יוצא מראשיתה של החוויה האנושית, מהמפגש הראשון עם העולם, והדת היא ה-*מסקנה* שלו.

אצל לוינס, בקווים כלליים, כל "דבר" שהוא לא חלק מה-"אני" - הוא "אחר". קבוצת "הדברים שיש לעבור עליהם בשתיקה" של ויטנגשטיין אנלוגית לכן ל-"אחר המוחלט" הלוינסי (האנלוגיה לא מלאה, וללוינס יש שלל נימוקים לקיומו של האחר המוחלט, שלשמעם וינטגנשטיין, אני מרשה לעצמי להניח, היה מתפלץ).

ה-"אחר המוחלט" לעולם לא יוכל להטמע בהיפוסטזיס (ה-"אני" בטרמינולוגיה של לוינס), או במילים אחרות - לעולם יהיה זה בלתי אפרי להכיר אותו ולהכיל אותו במלואו בעולם המושגים שלנו. אבל - לוינס מציין - אפשר יהיה *לנסות* לעשות זאת. למעשה, זו יותר מאפשרות היפותטית - הניסיון הסיזיפי הזה הוא בדיוק מנת חלקה של הפילוסופיה המערבית מראשיתה.

בניסיון הזה יש יותר מאשר עבודה סזיפית. לפי לוינס, ההטמעה של האחר היא אלימה, ופסולה מוסרית. לוינס קורא לקבל את הנוכחות שלו בעולמנו, ועל כן לדבריו תפקידה הראשון של הפילוסופיה הוא אתי: לברר כיצד יש לנהוג בעולם בו האחרות נוכחת באופן מתמיד.

ה-"אחר המוחלט" הנ"ל מזוהה עם אחד, אלוהינו‏1, והשם שאני מכיר ל-"מערכת כללים המפרטת כיצד לנהוג באלוהים" הוא "דת".

כלומר, המאמר יצא מתוך בחינה (פנמנולוגית) של הדת, והגיע למסקנה שהדת היא סט כללים המאפשר לדתי להשאיר את "הדברים עליהם לא ניתן לדבר" בעולמו. לוינס, לעומתו, הראה קודם ש-"הדברים עליהם לא ניתן לדבר" תמיד יהיו בעולמנו, והציע את הדת (הוא קרא לזה "פילוסופיה", אבל היה דתי) כדרך להתמודד עם הנוכחות שלהם.

‏1 לא תמיד. לפעמים הוא מזוהה גם עם הזולת. האם לכן, טרנזטיבית, הזולת מזוהה עם אלוהים? כן. כלומר, בערך. כלומר, לא בדיוק. כלומר, לא.
עמונאל לוינס 392334
ירון • בתשובה לעומר יום ה', 22/6/2006, 23:58
אני מודה שאינני אמון על תורתם של ויטגנשטיין או לוינס, אבל נראה לי שההנחה שישנה קבוצת מונחים ש''יש לעבור עליהם בשתיקה'' היא הנחה שגויה מיסודה והיא למעשה המוטיב המוביל בכל אמונה דתית. כפי שנכתב בתגובה קודמת, חוסר המידע הגורף שהיה מנת חלקם של בני האדם הקדומים הוא הסיבה המרכזית לצמיחתן של אמונות דתיות. האמונה הדתית היא דרך זולה, פשוטה ונוחה למחזור, המציעה הסבר מקיף של כל התופעות בטבע אותן לא ניתן להסביר בצורה לוגית. מה גם שלא היו חסרים רודפי שררה וממון לכל אורך ההיסטוריה, אשר שמחו לספסר באמונתם של פשוטי העם תוך עידוד הבורות והחדרת פחד מן הענישה האלוהית האולטימטיבית.
הצורך המעיק להחדיר את אלוהים למשוואה נובע מחסור הרצון של האדם הממוצע להכיר בכך שיתכן וחלק מן התופעות ביקום הסובב אותו לא יהיו לו מובנות או ברורות, ועל כן הוא מעדיף לתת להם כותרת, להקיף אותם בכללים וטקסים ולומר ''לפחות יש לזה שם יפה. אולי אפילו ניתן לנסוך בשם זה מעט משמעות אנושית כדי שזה יהיה קל לעיכול''.
גם הטענה שהוזכרה באחת מן התגובות האחרות לגבי ריבויים של מאמינים דתיים מכוח הבחירה נשמעת לי מופרכת לחלוטין. ללא תמיכה בסטטיסטיקה כתובה אני מרהיב עוז לומר שרוב מוחלט של המאמינים בדת כלשהיא הגיעו ל''הארה הפנימית'' מכוחה של האמונה במורה בגן חובה שאמרה להם ''ככה אלוהים אמר''. יש לאמירות כאלו בגיל צעיר נטיה להשתרש ממש חזק בנפשו של כל אדם כמעט.
אני מסכים עם דבריו של כותב המאמר לגבי העדר חוויות דתיות מזככות בחייו של המאמין הממוצע. כפי שציינתי קודם, לא מציאותן של חוויות מסוג זה גרם לאותו מאמין למצוא את אמונתו. אבל מצד שני אני חולק על האמירה שכל מטרת האמונה הדתית היא לספק אמצעי תקשורת ברור עם הישות הטרנסצנדנטית התורנית (כפל המשמעות מכוון גם מכוון). רבים מן המאמינים הממוצעים אינם מודעים לקשר זה ואינם יכולים אפילו להגדיר אותו. מה שהם מקבלים מן הדת זה יציבות בתפיסת העולם, תשובה לשאלות קשות שאפילו היום אין להן תשובות (כמו ''למה דווקא אני'' או ''מה היה לפני המפץ הגדול'') ותחושת שייכות להיסטוריה ומסורת. וחוץ מזה בבית הכנסת יש רכילות ממש טובה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות