''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392158
מחפש תשובה ולא מוצא יום ד', 21/6/2006, 23:03
זה גם תמוה, גם עצוב וגם מכעיס שהתרבות החרדית פיתחה יחס של יראת קודש כל-כך קיצונית כלפי הגוף הפיסיקלי ה''חומרי'' לאחר המוות. בפרט כאשר הדבר נעשה במחיר של ויתור על דרישות מוסריות וחברתיות בסיסיות של ענישת רוצחים (או מתרשלים שונים בהתרשלות קטלנית פושעת) ומניעת מעשי רצח בעתיד. שלא לדבר על כך שאל הגופים החיים הם לא מתייחסים אפילו במקצת הכבוד שהם מתייחסים לגוף המת - טיפוח הגוף והבריאות נחשב כסוג של התעסקות בהבלים חומריים וביטול תורה.
''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392159
האייל האלמוני • בתשובה למחפש תשובה ולא מוצא יום ד', 21/6/2006, 23:08
אני מציע במקום ''שלא לדבר על בריאות וטיפוח הגוף'' לכתוב ''שלא לדבר על תרומת אברים''. בריאות דווקא מעסיקה את כולם, וטיפוח הגוף זה עניינו של בעל הגוף בלבד ומותר לו לא להתעסק בזה.
''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392169
מחפש תשובה ולא מוצא • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 21/6/2006, 23:27
הסיבה שלא התייחסתי לתרומת איברים היא משום שהיא נתפסת כדבר חיובי בתרבות החרדית לא פחות מן התרבות החילונית, לפחות מבחינת ההלכה הרשמית. אני משער, מבלי לבדוק זאת לעומק, שאחוז המסרבים החילוניים לתרום איברים מתוך אמונות טפלות כלשהן אינו נמוך מאשר בתרבות החרדית.
לגבי טיפוח הגוף - ודאי שזהו עניין פרטי ו''מותר'' לכל אחד להתעסק בו כרצונו, וגם לא הייתי ממליץ לאף אחד להשקיע תשומת לב למצבו של הגוף יותר מאשר הדאגה לרמה סבירה של נקיון ואסתטיקה. אבל איך ניתן להסביר את האבסורד של הקפדה פנאטית על כבודו של הגוף המת, בעוד שלא קיימת דאגה דומה לכבוד גופם של החיים.
''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392209
איילי • בתשובה למחפש תשובה ולא מוצא יום ה', 22/6/2006, 9:14
אני מציע שתבדוק לעומק. חרדים מסרבים לתרום איברים עקב חילוקי דיעות בין הרפואה לדת על רגע המוות (מוות מוחי מול הפסקת מערכות הגוף השונות, כמו לב וריאות).
''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392271
מחפש תשובה ולא מוצא • בתשובה לאיילי יום ה', 22/6/2006, 14:25
בהחלט נכון. אבל ביחס לשאלה העקרונית אם נכון להוציא איברים מן המת לשם החייאת החי יש הסכמה שמדובר במצווה. חבל שמתוך הססנות פסיקתית לא מוצאים פתרון לנושא השתלת האיברים, וממשיכים להיצמד לאותה טרמינולוגיה רפואית שהיתה קיימת בימי הגמרא. שהרי בקביעת רגע המוות גם חז"ל נצמדו למדע הרפואה של זמנם ולא הסתמכו על השראה אלוהית.

אבל לגבי שאלת ה"ביזוי" של כבוד הגוף המת בנושאים כמו נתיחות שלאחר המוות ומחקרים מדעיים, נראה לי ששם האבסורד נשאר על כנו. מהו הערך של כבוד הגוף עבור מי שלא צריך אותו יותר, לעומת הערך של איכות החיים החברתית והמוסרית עבור ציבור המתהלכים על פני האדמה? אולי הפחד המיסטי מכך שמי שגופו יהיה חסר לא יקום בתחיית המתים גורם לעיוות המחשבתי הזה. ואם כך מדובר בעוד מקרה קלאסי של התנערות מהחיים לטובת איזשהו אידיאל ספקולטיבי המצוי מעבר לאופק.
''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392284
יהונתן אורן • בתשובה למחפש תשובה ולא מוצא יום ה', 22/6/2006, 15:50
אני חושב שלא מדובר ב"הססנות פסיקתית". קיימות מספיק פסיקות שמאפשרות להוציא איברים מן המת, ואפילו במקרים מסויימים להוציא איברים מן החי ‏1. הנושא הוא באמת שמרנות ופוליטיקה.

‏1 למשל, הגדרת החי בקטגוריה הלכתית של "טריפה", ואז האיסור להרוג אותו הוא לא איסור רצח אלא לא-תעשה רגיל. ומכיוון שחייו של המושתל יינצלו כך, ופיקוח-נפש דוחה לא-תעשה, אזי חובה להוציא איברים מן החי כדי להציל את המושתל.
''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' 392364
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה למחפש תשובה ולא מוצא יום ו', 23/6/2006, 12:22
"אמונות טפלות"? נסה את "לא רוצה שערבי יקבל את האיברים שלי".
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות