 |
יפה וטוב. הנה תיאוריה חינוכית שמסבירה את התופעה:
יש ילדים שגדלים ומתפתחים היטב גם בלי עונשים. יש ילדים שאם אביהם אינו מדבר איתם שעתיים (!) הם חווים את זה כעונש ומיטיבים את התנהגותם, ויש כאלה שדרושה שתיקה של כמה ימים כדי שיפנימו את המסר. יש ילדים שרק סנקציות חמורות יותר משיגות את האפקט הנדרש, ויש ילדים ששום דבר לא עוזר להם.
תיאוריה מוזרה ואני לא טוען לרגע שהיא מבוססת. לעומת זאת אני טוען שהיא אינה שונה בעקרון מהתיאוריה הבאה:
יש ילדים שגדלים במשקל תקין בלי להתאמץ. יש ילדים שצריכים להקפיד לא לאכול יותר מדי ממתקים, יש כאלה שממש צריכים לספור קלוריות ולהרבות בפעילות גופנית, ויש כאלה שיהיו שמנים וזהו.
הילדים מהקטגוריה השלישית ("סנקציות חמורות יותר") הם אלה שצריכים למקד את תשומת ליבנו בדיון הזה. בגיל מבוגר יחסית, אפשר למצוא סנקציות מסוגים שונים (עוצר, ניתוק מהמחשב, שלילת שיחות יוצאות בסלולרי וכיו"ב) כיון שבגיל הזה הילד כבר מסוגל למחשבה אבסטרקטית שמקשרת בין המעשה לבין העונש ארוך הטווח הזה. בגיל צעיר, לעומת זאת, אין יותר מדי אופציות. אני מקוה שאף אחד לא מציע לשלול מהילד את צעצועיו לכמה ימים כעונש על התנהגות לא הולמת. זה עונש אכזרי מדי, ומה שלא פחות חשוב: אין סיכוי שהילד יבין את הקשר שלו למעשה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש