 |
|
 |
||
|
||||
 |
' יופי של מאמר. תענוג לקרוא, לחייך, ולהנהן בהסכמה. כמה נקודות שעלו אצלי במהלך העיון בתגובות: 1. אולי חלק מההנאה בצפיה במשחק (וזה בא לידי ביטוי דווקא בטלוויזיה עם השידורים החוזרים בהילוך איטי) קשור באסטתיקה של הביצועים המעולים שמפגינים טובי הכדורגלנים. לא לחינם משווים מהלכים מבריקים בכדורגל דווקא לבלט. 2. זה לא מדויק שכל תכלית המשחק היא להביא את הכדור למפגש עם הרשת מאחורי השוער. אם אתה ישראלי, למשל, תסתפק גם ב-0:0 קטן ובפעולות הגנה גדולות מול צרפת, נגיד, בשלב המוקדמות. 3. אין חיה כזאת 'צפיה נייטרלית'. בהכרח, כל צופה לוקח צד לטובת/נגד קבוצה מסוימת. ברוב המקרים מסיבות שלא קשורות כלל לכדורגל. (לדוגמא: השנאה לנבחרת גרמניה; האהדה להולנד) 4. חוקי המשחק הפשוטים, ונפיצותו הרבה, מאפשרים ל-כ-ו-ל-ם לנסות את כוחם ויכולתם, ולהצטיין במסגרות המקומיות (אליפות ביה"ס; הליגה למקומות עבודה), הכלליות, ואף הבינלאומיות. אין עוד ענף ספורט אחר המקיים מספר כה רב של ליגות, טורנירים ושאר מפגשים. בכל הגילאים. 5. אנקדוטה קרובה: במשחק בין מקסיקו לאירן בסיבוב הראשון, לאחר כיבוש השער השני לטובת צאצאי האצטקים, פנה הכובש הצוהל אל המצלמה (ששידרה ישירות גם לטהרן, כמובן) וסימל עם ידו הימנית את סימן הצלב על חזהו המנופח מגאוה. להוסיף סבל על צערו של אחמדניג'אד... מי אמר שאין אירוניה ותיחכום פוליטי/רליגיוזי בכדורגל? ' |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |