 |
|
 |
||
|
||||
 |
רון, האם היו קשיים של פרידה מהילדים בבוקר כשמשאירים אותם ב"גן" עם ההורה התורן? סצינות בכי? ואם היו, איך התמודדתם איתם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אמא נוספת בגן ההורים אני מרשה לעצמי לענות במקום רון, שלקח על עצמו עד כה את כל העבודה. בתי הגדולה הלכה למשפחתון ''רגיל'', עם גננת וסייעת ורשיון של משרד החינוך, ובמשך שנה שלמה נפרדה ממני כל בוקר בבכי תמרורים. הגננת שכנעה אותי שאין מה לעשות, ושהיא נרגעת ברגע שבו אני נעלמת מעבר לפינה. גם אני התרשמתי שחוץ מהפרידות הקשות, הילדה מאושרת בגן, נאהבת ומוכלת ומקבלת את כל צרכיה הרגשיים והחומריים. חשבתי שבאמת ''ככה זה'', ואין מה לעשות, ילדים לא אוהבים להיפרד מההורים בבוקר, וצריך להיות חזקים, ללכת ולא להסתובב. הלכתי בראש זקוף ובעיניים דומעות כשזעקותיה של בתי מחרידות את שלוות הרחוב. השנה בתי הקטנה הצטרפה לגן ההורים בבית זית. אחד מהדברים הראשונים שהרשימו אותי עם הצטרפותי לגן היה, שההורים לא עוזבים את הילדים באופן חד-צדדי ללא אישורם של הילדים. גם אם צריך חודשיים של הסתגלות, או חצי שעה של פרידה, הילדים יודעים שלא משאירים אותם בגן בניגוד לרצונם. הכבוד לילדים שעולה מהגישה הזו הוא נפלא בעיני, ומה שיותר ראוי לציון - זה עובד. יש בגן ילדים שחיים יותר בשלום עם פרידות באופן כללי, ויש שפחות, יש כל מיני טקסים שעוזרים לפרידה חלקה, אבל בסופו של דבר, אני מעולם לא הייתי עדה ל''סצינות'' שבהן הפעוט רואה בצרחות את גבו המתרחק של ההורה. וזה לא שמדובר בחבורה של ילדים נוחים במיוחד להיפרד (אולי חוץ מבתי הפרטית). אולי עקפתי את השאלה שלך, כי אני אישית לא עמדתי במצב שבו ההורה היה חייב ללכת והילד לא הרפה. באופן כללי, במצבים שבהם הילדים רוצים את האמא והאבא הפרטיים שלהם, אנחנו מתמודדים בשיטות הקונבנציונליות של חיבוקים, נישוקים, הסחות דעת, דיבורים, הבטחות, ולפעמים שיחת טלפון עם ההורה המיוחל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותודה לך שוב! לקח כמעט ארבע שנים אבל בסוף יישמתי. _____________ ברקת, אם גאה לילד גן טרי, שנפרד בבוקר בחיוך ויד לגננת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לדבריה של נורית (שאני מאוד שמח שהצטרפה לדיון): אז באמת היתה אצלנו בגן דינמיקה של הסתגלות למסגרת עד שהילדים הסכימו להפרד מאיתנו. זה לא משהו מובנה בגן הורים אבל זה פחות או יותר היתה הגישה של כולנו. אני מניח שהעובדה שלא היתה גננת שספרה מנסיונה כמה זה טבעי להפרד מילד בבכי תרמה לכך שלא חשבנו שזה טבעי ונורמלי וניסינו להמנע מכך. ברוב רובם של המקרים הילדים נפרדו בטוב מההורים. אבל, כן היו מספר פעמים שהיתה פרידה מהילדים בסיטואציה שההורה ידע שהכי טוב לילד שלו זה שהוא ישאר איתו כעת. פרידות ממש בבכי היו ספורות לאורך כל השנה, אבל כן היו פרידות שהיה ברור (להורה שנפרד ולהורה שבגן) שדקה שתיים אחרי שההורה ילך יהיה בכי (בד"כ קצר) של געגוע. וזה מתחבר לנושא של השוואה לחינוך ביתי שרציתי לכתוב במאמר והשמטתי מחוסר מקום. חסרון (מובנה לדעתי) של גן הורים מול חינוך ביתי (שבו אחד ההורים לא עובד ופנוי לילדים) זה שזה מסגרת. חופשית, זורמת ... אבל מסגרת. וברגע שהחיים מאורגנים סביב המסגרת – אז למסגרת (ולחיים סביבה) יש כוח משיכה חזק. במקום להתפלסף, אתן דוגמא: נניח שלא הייתי עובד והייתי עם הבת שלי בבית. אז כמובן שהיינו נפגשים עם אנשים וילדים אחרים וכמובן (שלטובתה) הייתי משאיר אותה לפעמים עם אנשים אחרים. אבל אם הייתי קובע בבוקר עם חברים והייתי מגלה שהבת שלי קמה עם מצב רוח רע וממש הכי טוב לה להשאר איתי – אז הייתי פשוט עמה באותו יום. אבל, הבת שלי בגן הורים ולי (ולבת זוגתי) יש עבודה. וגם אם הילדה שלנו עם מצב רוח לא משהו אנחנו שולחים אותה לגן – כי אנחנו רוצים/צריכים ללכת לעבודה. לפעמים אני חושב שזה נכון לא ללכת לעבודה (נניח לקחת יום חופש במקרה כזה), אבל החיים מנצחים – כבר יש פגישה בעבודה ולא נעים מהבוס וכ"ו. וכך לגבי פרידות. באידיאל לא רצוי (נניח) להפרד מילד נגד רצונו (וגם שהוא לא בוכה זה לעיתים נגד רצונו). אבל שרגילים להפרד מילד כל יום, ושכל יום הוא נפרד ממש בטוב, אז ביום שהוא נפרד לא טוב יש את כוח המשיכה של השגרה. לשים אותו בגן ולהמשיך. זה בעיה. אם מודעים לענין הזה, אז ניתן להתמודד עמו. יש אצלנו הורים שמעולם לא השאירו את הילד/ה שלהם לא בטוב, גם במחיר של ביטול תוכניות. להשלים את המחשבה שלי על חינוך ביתי מול גן הורים רק אומר שהחסרון הגדול של חינוך ביתי זה שהמאמץ הכרוך בלארגן פגישות קבועות או רבות עם ילדים אחרים (ואני חושב שזה הכרחי לילדים להפגש עם ילדים אחרים) הוא אדיר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |