בתשובה לג. שמעון, 17/10/01 11:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חולק על דעתך. רצח מאיר כהנא לפני כעשר שנים, ורצח בנו ואישתו יכל לשמש קטליזטור באותה מידה - ולא שימש. אני דווקא מסמן את החדירה לאלי סיני (שיש הסוברים ששני המתנחלים שחולצו מהכפר ג'לג'יליה ניסו לבצע פעולת תגמול בעקבותיה) כקטליזטור לתגובה, וגם זאת רק של מתנחלים, וגם זאת רק של האגף יושבי כפר-תפוח וישובים ספציפיים אחרים, ממשיכי דרכו של כהנא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך הדיאלקטיקה המעוותת של הסכסוך מראה שרצח כזה משרת בסופו של דבר את הקיצונים משני הצדדים .הוא רק מוסיף לרעם התותחים וכשהם רועמים מוזות המשא ומתן שותקות. הימין הקיצוני הישראלי מגיב רק שהוא מרגיש מאוים וכול עלית מדרגה במלחמה הנוכחית רק משרתת את מטרותיו מפני שהיא שומרת על מצב הלחימה המוגבל שמתקים פה בכבר שנה. הפסקת של הלחימה המוגבלת מצד הפלסטינים תסכן במידה רבה יותר את מפעל ההתנחלויות מאשר המשך של אלימות מווסתת.''תנו לצה''ל לנצח'' הוא רק סלוגן.ניצחון ישראלי חד צדדי יחזיר את המדינאים למרכז הזירה ולמולם הימין הקיצוני ניצב חסר כול סדר יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, רצח מאיר כהנא לא יכול היה לשמש כקטליזטור באותה מידה כי בשעה שנרצח לא היה המצב בינינו לפלסטינים כה דליק. גם רצח בנו, שלא הוכח שהיה מכוון אליו ואפשר שהיה מקרי, אינו דומה. בנו לא היה אישיות ציבורית ידועה כמו זאבי. לרצח של זאבי יש משמעות סמלית מיוחדת בסיטואציה הנוכחית. ברור לכול שערפאת לא יכול לשחק את המשחק של החודש האחרון: אם הוא לא יפעל מיידית לדיכוי ארגוני הטרור ברשות תפעל ישראל נגדם באופן גלוי ומסיבי. להערכתי התסריט הוא כזה: ממשלת ישראל תשגר אולטימטום קבל עם ועולם לרשות לטפל מיד בטרוריסטים שבתחומה (המינימום זה לעצור את המבוקשים ברשימת ה-108). ערפאת יימצא בין הפטיש והסדן. אם ינסה לעצור את המבוקשים תפתח מלחמה פנימית בתוך הרשות. אם לא יעצור ישראל תפעל. ועכשיו חזרה לעניין לחץ הרחוב הימני. עד כה הלחץ הבינלאומי עשה את שלו למדיניות ההבלגה, אולם מה שניסיתי להדגיש בתגובתי הראשונה הוא שכרגע יש לחץ מאזן של הרחוב הימני (ולא רק הימני), כלומר גם שרון נמצא בין הפטיש והסדן. שרון צריך להתחשב כעת בדעת הקהל בימין לא פחות מאשר בלחץ הבינלאומי כי אחרת יפסיד את השלטון במהירות, או בגלל התפרצויות ברחוב או כי פשוט ביבי יחליף אותו. (אולי מה שמפגין כמה הלחץ הימני גדול הוא דווקא האיפוק הרטורי שנוקטים בו כרגע מנהיגי הימין - המפגינים סגנון ממלכתי כמעט - מכיוון שברור להם שרצונם עומד להתממש). אך, האמת היא שהימין לא צריך ללחוץ על שרון יותר מדי, הרי כזכור הוא עצמו אינו צמחוני. להערכתי, כאמור, יוגש אולטימטום לערפאת (כצעד מדיני מתון), ואם ערפאת לא יבצע תתחיל תוך ימים ספורים מתקפה על הטרור שלא היה לה תקדים עד כה. מאוד חשוב איך ארה"ב תגיב לאולטימטום כזה אם אכן ינתן, והאם היא תגבה אותו בלחץ על ערפאת לעצור מחבלים. אם היא תנסה להרגיע את שרון בלי ליצור לחץ אפקטיבי כזה, הוא יפרש זאת כאטימת אוזניים לנאום צ'כוסלובקיה שלו. כמובן שאפשר לפתח עוד תרחישים ולתאר עוד ניואנסים - אך זהו הכיוון הכללי. ברור שההתנקשות בזאבי מסמנת צומת משמעותית מאין כמותה במלחמה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שב וחולק על דעתך. בנימין זאב כהנא היה דמות מוכרת בקרב המתנחלים, כמובן בסביבתו הקרובה שממנה, אגב, יצאו זוג ה"מטיילים" שכבר הזכרתי. ולראיה, הם יצאו ל"טיול" בעקבות החדירה לאלי-סיני אך לא יצאו לפעולות (לפחות שהגיעו לאמצעי התקשורת אף כי ייתכן שגל המארבים למכוניות פלשתיניות היה קשור אליהם) בעקבות רצח משפחת כהנא. אגב, האם אתה במקרה זוכר מה הייתה הסמיכות בין רצח האב לארועי סוכות תשנ"א? האם המצב באמת השתנה? אני חושב שלא. גם אם נחזור על סדרה של חילופי מהלומות בין ישראל והרשות הפלשתינית נהיה, אולי בעוד חודש חודשיים, באותו מקום - על סף תוכנית שלום אמריקאית. לשרון יש מספיק כלים בארסנל כדי לתמרן בין הטיפות ולשלוף את עצמו מבין הרווח שבין הפטיש לסדן - החל מהפצצת מפקדות ריקות וכלה בפלישה זמנית לשטחי A. גם האיום על יציבות הקואליציה אינו מהווה סכנה שכזו לשלטונו - הקואליציה מונה עדיין 74 חברי-כנסת. גם ערפאת הוא שועל קרבות וותיק ויודע כיצד לתמרן. כמובן אני מסייג את מה שכתבתי בכך שאיני יכול לחזות את העתיד, ואף אחד לא יודע מה ילד יום. לטעמי ההתנקשות בזאבי היא אמנם ארוע ראוי לציון, אך אינו בהכרח כה משמעותי. בהקבלה מסויימת, האם רצח פרנץ פרדיננד היה הסיבה למלחה"ע ה-I? ודאי שלא. אם לא הוא היו מוצאים סיבה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, אני נוטה להיטפל לשוליים. יש משהו מנחם באמונה בבלתי נמנע, בזה שדברים גדולים אינם נובעים מאירועים קטנים ומקריים שהם פרי מעשהו של אדם בודד. מה שנכון הוא שבד''כ לאירועים גדולים (מלחמה, משבר כלכלי, מהפכה וכו') דרוש פוטנציאל גדול וגלוי שנוצר לאיטו. ואולם, לעיתים שוכח הוא לאיטו, מבלי שנמצא הניצוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הובנתי והאשמה היא בי. נדמה לי שהיה זה קלאוזוביץ שאמר ש''המלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים''. אני מסכים שלא בהכרח הייתה נפתחת מלחמה, אך נדמה לי שאיננו יכולים להתכחש לכך שמצב העולם באותה תקופה, בעיקר קריסתה הצפויה של האימפריה העותמנית והשפעותיה על עממי הבלקן, כמו גם תהליכים אחרים, הפכו את מלחמת הירושה לכמעט בלתי נמנעת. וגם אם הייתה נמנעת הרי שהדיפלומטיה הייתה משקפת אותה. שוב, בסיוג ש''ייתכן באמת והיה קורה משהו אחר''. עם זאת, כפי שציינתי בעבר רבות. אני מאמין שלפוליטיקאים יש מטרות ארוכות טווח ומדיניות מתוכננת. אי אפשר להתכחש לכך שהעולם עצמו הוא כאוטי, אך לטעמי בעולם הפוליטי רב יותר הסדר משאנחנו חושבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך כתבה בYNet: רשימת הארועים שחשודים כפיגועים שבוצעו ע"י יהודים: 1. רצח של משפחה פלסטינית בכביש חיזמא ענתות ב-13.6.01 2. ניסיון רצח בכביש רימונים ב-6.7.01 3. רצח בכביש אידנא תרקומיה ב-19.7.01 4. רצח בכביש חיזמא ענתות ב- 29.8.01 5. ניסיון רצח בכביש מגדלים צומת תפוח ב-11.10.01 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, אתה אמנם חולק על דעתי אבל לצערי לא מצאתי בדבריך כל נימוק משכנע. לעומת זאת אם תבדוק את השעה המדויקת שבה נכתבה תגובתי הראשונה הנושאת את הכותרת "אולטימטום לערפאת" תראה שהיא קודמת בכמה שעות טובות לשיגור בפועל של האולטימטום ממשי ששיגר שרון לערפאת. כמובן שאי אפשר לחזות את העתיד בתנאים כאוטיים כאלה שאנו נמצאים בהם. אולם מה שעשיתי זה לתאר את מערכת הלחצים שהתחילה לפעול כתוצאה מרצח גנדי שאותו עדיין אני רואה כצומת חשובה במהלך המלחמה המתמשכת הנוכחית. כבר עתה ברור שרצח גנדי משמעותי יותר מהפיגוע באלי סיני או רצח כהנא שלא גרמו לשום תפנית. לעומת זאת, האולטימטום של שרון לערפאת הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. זה האולטימטום הראשון ששיגר שרון מאז כניסתו לתפקיד ראש הממשלה. זה אולטימטום חכם יותר מזה ששיגר ברק בשעתו. הוא אכן משאיר לשרון מרחב תמרון אך גם מחייב אותו לפעולה. הפצצת מפקדות ריקות תתפס בציבור כפרסה וכהתחמקות מביצוע האולטימטום. האולטימטום אינו מתייחס רק למישור המבצעי. אמנם החיסול של עבייאט הוא חשוב, אך תסכים איתי שמתוכן האולטימטום לרשות להסגיר את רוצחי גנדי נובע שהפגיעה בעבייאת אינה סוגרת את החשבון ואינה מיישרת את ההדורים. כפוף הידיים האמיתי אינו בין ערפאת לשרון (כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, הסיכוי שערפאת ייענה לדרישה קטן ביותר). כיפוף הידיים האמיתי הוא בין שרון לממשל האמריקני. שרון אינו מוכן, ובצדק, שארה"ב תנטרל את ישראל מכל יכולת להגיב עד שיסתיימו ענייניה באפגניסטן באיזשהו עתיד לא ידוע, והוא לוחץ על ארה"ב להרחיב את מרחב התמרון לפעולות ישראליות. רצח גנדי זימן לו מנוף ללחץ על ארה"ב והוא לא החמיץ את הרגע. טוענים שלשרון אין תוכנית מדינית. אולם יש לו. תוכניתו המדינית היא ליצור דה-לגיטימציה של ערפאת בקרב חוגים מדיניים בארה"ב. מה לדעתך חושבים האמריקנים על כך שערפאת אינו מטפל ב"חזית העממית" לאחר הירצחו של שר ישראלי? כמה זמן הם ימשיכו לראות בו חבר קואליציה ויתבעו מישראל לרסן את עצמה אם פיגועים משמעותיים יישנו? איני יודע מה תהיה תוצאת ההליכה על הסף עם ארה"ב, אך ברור לי ששרון לא ימהר למצמץ ראשון; וברור לי שחוסר יכולתו של ערפאת לקיים הסכמים עם ישראל בגלל אי שליטתו בארגונים הפלסטינים השונים וחוסר יכולתו להלחם בהם בגלוי, תיאלץ את ארה"ב לקבל הכרעה כלפיו וכלפי ישראל עוד לפני סיום פעולותיה באפגניסטן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |