 |
קראתי את הדיונים. תודה.
קשה לי לראות איך בלבניזם נופל דוקא בצד של "מדעי-הרוח" של החלוקה שהתווה ויקו. "אל תמקסם, תרגיש" אתה אומר, אבל אני יכול להזדהות עם פוליטיקאי בשר-ודם, ולא עם מודל של פוליטיקאי בכלל, או עם מודל של פוליטיקאי-שאינו-טועה בפרט. הפוליטיקאים שאני מכיר הם אנשים, והאנשים שאני מכיר נוטים למצבי-רוח, נותנים אמון בלתי-מוצדק, נקמנים, קנאים לרעיון או קנאים למשרה, רודפי-בצע ורודפי-צדק. דווקא עם טעויות של פוליטיקאים אני יכול להזדהות בקלות (ובד"כ יריבים פוליטיים עושים זאת, שים לב לשיח הציבורי בארץ). אתה יכול לומר שההנחה בדבר קיומן של טעויות של פוליטיקאים מפריעות לניתוח, אבל ההנחה בדבר הפעולה-העקבית-במתאם-לאינטרסים מפריעה עוד יותר להזדהות. אני לא רואה איך אפשר להחזיק את המקל הזה משני קצותיו. איך אפשר שלא לראות בבלבניזם נסיון (מוצלח יותר או פחות) להביא את בשורת המדעים המדויקים למדעי-המדינה?
לעניין היטלר, הבאתי אותו בתור דוגמה לכך שההגדרה של "טעות" היא לא ברורה. אדם אחד יאמר "טעות", ושני יאמר "מקרה", או "הימור שהופסד". אגב, גם טעות ברורה אפשר לנתח באמצעים פסיכולוגיים-מדעיים, למשל טברסקי וכהנמן (ומעניין יהיה לראות התאמה של ממצאיהם להחלטות מדיניות).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש