 |
קודם כל, פילוסוף הוא בטח יותר יצרני מעורך דין, כי התפוקה של עורך דין היא שלילית (פעם עוד אני אסגיר את רעיון "מאגר חוזים סטנדרטיים" שמקנן בראשי כבר הרבה זמן, שיתלוש עורכי דין מהורידים של אזרחים תמימים (אופס)).
אני דווקא בעד שיהיה עודף מגוחך של עורכי דין, אני אשמח לראות אותם עובדים במכירות ולא את הפילוסופים.
האונברסיטאות הן לא הממשלה, והן פועלות לפי כללי ההיצע והביקוש, אבל עוקבות אחרי הכללים לאט, כי יש להן אילוצים אחרים. אם נניח שבאוניברסיטה יכולים ללמוד 20,000 סטודנטים לתואר ראשון בו זמנית, יהיה זה מנוגד לרוח האקדמיה אם כולם ילמדו משפטים.
אז אם רק 20,000 סטודנטים יכולים ללמוד באוניברסיטת ת"א, לפי מה אתה מציע לחלק את הפקולטות? תמיד יהיו יותר מדי מועמדים, חלק מהם לא יתקבלו למשפטים וחלק לא יתקבלו לדברים אחרים.
גם אם היית מציע שחישוב גודל הפקולטות יהיה יחסי לכמות הדורשים ללמוד בפקולטות, אני לא רואה שום סיבה שהאונברסיטאות יהיו מעוניינות לעבוד לפי הכלל הזה, מתוך הרבה אילוצים טכניים של מספר מרצים וכיסאות וכיתות, וגם בגלל שהן מוסדות מחקר.
הקשר לכך שהן מוסדות מחקר הוא בכך שרוב הפרופסורים לא באים לשם כדי ללמד (בניגוד למכללות), אלא עוסקים במחקר (שוב). הדבר יוצר מצב שבו מספר הפרופסורים בכל פקולטה לא חייב להיות קשור למספר הסטודנטים. נכון שישנם מרצים חיצוניים, אבל את חלק הארי של הקורסים מלמדים אנשי מחקר.
מכאן, שאם לאוניברסיטה יש צורך רק בעשרים שלושים פרופסורים למשפטים, לא ניתן יהיה להגדיל עד אינסוף את מספר הסטודנטים למשפטים. בכיוון השני, אם ישנם עשרה פרופסורים לפילוסופיה, ההשקעה הנדרשת בלימוד של שלושה סטודנטים בסמסטר לא כל כך שונה מההשקעה שבלימוד ארבעים, כי במילא נותנים את כל הקורסים בתפוסה לא מלאה, אז ניתן בכיף להנמיך את הרף, לפחות עד שיתמלאו המכסות שאין בעיה לקיים.
כל זה לעומת המכללות. במכללות ניתן לשכור מרצים לפי מספר המועמדים לכל מקצוע. וכפי שנאמר, אם אתה כל כך רוצה ללמוד משפטים ולא התקבלת לאוניברסיטה אז תלך ללמוד במכללה, שם הסטודנט הוא לקוח לכל דבר.
ושוב, לסיום, האוניברסיטאות קובעות את המכסות, לא הממשלה. תרד מהעניין הקונספירטיבי - הכל כאן שיקולים ענייניים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש