|
||||
|
||||
שאלה אליך בתור נציג מוסמך של איין ראנד - גם היא היתה מצביעה "לעולם לא", לא? |
|
||||
|
||||
אני נציג מוסמך? למען האמת, לא ברור לי איך ראנד הייתה מצביעה. לא הייתה לה, למיטב הבנתי, התנגדות עקרונית למתן צדקה, אלא ל*כפיית* מתן "צדקה". יותר מזה, על פי הגישה שהיא הציגה ב"מרד הנפילים", אם היא הולכת ברחוב ושומעת קבצן שמנגן יפה, היא כנראה תסדר לו ג'וב בתזמורת העירונית. |
|
||||
|
||||
ואם היא היתה עוברת ליד קבצן שמנגן ברמה חובבנית או קבצן שאינו מנגן בכלל? האם לא היתה חולפת על פניו, הופכת בעקב נעלה, אולי, "בטעות", את הכובע, ומסננת, בלחש או בקול - "שיילך לעבוד!"? לאור פרץ הקנאה הלוהטת של ראנד כלפי נתניאל ברנדן, כשנישא לאשה אחרת, ולאור פעולותיה להריסת הקריירה שלו ולהריסת חייו, באופן כללי, תוך הצגת מעשהו כבגידה פילוסופית - קשה להאמין שהיא האמינה בגילויי חמלה כלשהם (נדמה לי שכאן, בדיון הזה, אתה הוא שהעלה לראשונה את מושג החמלה). אולי אתה מעדיף להתייחס אל ספריה של ראנד ולא אל ה"רכילות", ובכל זאת, הרכילות אינה רק רכילות ויש לה משמעות, בהקשר המסויים הזה. אתה לא נציג מוסמך, אבל ראנד מופיעה בתגובות שלך למעלה מ-20 פעם, לעומת פחות מ-10 אצל כמה מגיבים קבועים אחרים - סרוק ותיווכח בעצמך. במקום השני אחריך צועד יעקב עם 9. |
|
||||
|
||||
אני בטוח שבאף אחד מ-20 האזכורים לא דובר על חייה האישיים של ראנד. יתכן והיא בעצמה יישמה את תורתה בצורה רעה מאוד, איך אין זה רלוונטי כלל כשעוסקים בתורה עצמה. ידועה החידה (לא בדיוק חידה, אולי מהתלה היסטורית או אנקדוטה) בה מתבקש אדם לבחור את ראש הממשלה שלו ע"פ סגנון חייו, כשצ'רצ'יל ורוזוולט (אני לא בטוח לחלוטין שאכן השני היה רוזוולט) מוצגים באור שלילי והיטלר באור חיובי. כמובן, מבלי לציין את שמותיהם. |
|
||||
|
||||
לא נכון. למשל: תגובה 235982. אגב, די מעניין שכמעט בכל דיון שנתקלתי בו על ראנד, הביקורת עליה מורכבת משני משפטים שחוזרים על עצמם בכמה וריאציות: 1) הספרים שלה מה-זה פשטניים ורדודים ולא עמוקים ומתוחכמים כמו הספרים שאנחנו קוראים. 2) בחיים האמיתיים היא עשתה מעצמה צחוק והתנהגה הפוך ממה שהטיפה אליו. מאוד משכנע. |
|
||||
|
||||
האמת שהספרים שלה באמת סובלים מפשטנות יותר, מה שפוגע רבות באמינות הסיפורים ולכן גם ברעיונות שהיא מנסה להעביר. |
|
||||
|
||||
אמת, אבל זו לא חוכמה להסתפק בזה ולא להתייחס בכלל לרעיונות. אגב, כבר הזכרתי כאן את טולסטוי; אין ספק ש"מלחמה ושלום" הוא ספר מאוד מורכב ועם דמויות הרבה יותר אמינות מאשר אצל ראנד, אבל גם הוא, כשהוא מנסה להעביר מסרים בצורה ישירה, עושה את זה בצורה בוטה ופשטנית שבא לבכות. ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו זה עוד יותר גרוע (מה שכן, קראתי רק את הגרסה המעוברתת המקוצרת). אני מביא את שני אלו כי שם מוצגת עמדה די מנוגדת לזו של ראנד, והם שכנעו אותי עוד פחות (וכרגע לא עוברים לי בראש ספרים נוספים מאותו הסגנון). |
|
||||
|
||||
בעלובי החיים הרגיז אותי שקוזט גדלה מילדה חביבה לפוסטמה ששום דבר לא מעניין אותה חוץ משמלות. |
|
||||
|
||||
אותי הרגיז בעיקר הצייר, ששכח באופן עקבי לצייר את ההילה סביב הראש של ז'ן ולז'ן. |
|
||||
|
||||
אולי הצייר היה פרוטסטנט. |
|
||||
|
||||
הא? מה זה הקטע הזה? |
|
||||
|
||||
כשלמדנו על משפט נקודת השבת של בנך באינפי 1, המרצה הראה דוגמה על הלוח, אבל שכח לומר באיזה קטע אנחנו מחפשים את נקודת השבת (מה שיש לו חשיבות בגלל שניתן להשתמש במשפט רק אם הנגזרת מקיימת תנאים מסויימים בכל הקטע), אז שאלתי אותו "מה הקטע שלך?" (במילים אחרות, אין לי מושג על איזה "קטע" אתה מדבר. אם הכוונה להילה, אז זו הייתה דרך לומר שז'ן ולז'ן מוצג בצורה חיובית שגובלת במופרך וזה הדבר האמיתי שהפריע לי). |
|
||||
|
||||
ומה התנאים שצריכה הנגזרת לקיים? |
|
||||
|
||||
להיות קטנה ממש מ-1. במובן מסויים התנאי הזה חזק מדי ואפשר להסתפק בפחות (צריך שההעתקה תהיה ליפשיצית עם קבוע קטן מ-1). |
|
||||
|
||||
תודה. עם הליפשיצים איבדת אותי. אורי או שרון? |
|
||||
|
||||
רודולף (לא נוראייב, לא ואלנטינו, לא שטיינר, לא קארנאפ :-]).. |
|
||||
|
||||
אהבתי. אם זה לא כבר שם, שלח את זה ל- http://www.tzitut.com/ |
|
||||
|
||||
מה שמזכיר לי... פרופסור מסויים, מומחה לפילוסופיה של המוסר, התגלה שהיה נוהג להכות את אישתו. כאשר נשאל כיצד הוא, כמומחה למוסר, יכול להרביץ לאישתו, הוא ענה שגיאומטריקאי לא צריך להיות משולש כדי ללמד גיאומטריה. |
|
||||
|
||||
חכמולוג (הפרופסור). |
|
||||
|
||||
טעיתי מקודם, לא סרקתי על אלי אשד הצועד לפני יעקב. אצלו ראנד מופיעה, בטקסט כולל כותרות, 14 פעם. בכל מקרה, מי שמאזכר את ראנד בנימה אוהדת ואולי אפילו כגורם הראוי להשפיע - הוא אתה. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את ראנד האדם, אלא את שני הרומנים העיקריים שכתבה (וגם את ''המנון''). לכן, אין טעם לתקוף את ראנד האדם (שחלק מקורות חייו נראה לי מגוחך למדי) ולחשוב שזה יזכה לתגובה רצינית מצדי. (גם טולסטוי לא היה כזה נחמד, ממה שהבנתי). |
|
||||
|
||||
זו איננה בדיוק שאלה של ''נחמדות'', אלא של עד כמה מהווים גיבורי הספרים שלוחה פסיכולוגית ואידיאולוגית של המחבר עצמו. נראה כי אצל ראנד משרתים גיבוריה באופן פשוט וישיר את האמירות האידיאולוגיות, בצורה הרבה יותר בולטת מאשר אצל טולסטוי (אולי בין השאר משום שטולסטוי הוא מגדולי הסופרים ודמויותיו יותר עשירות ומורכבות). לא ראיתי בדבריי הקודמים ''תקיפה'', בהכרח, אבל אין בעיה - אם אינך מוצא מקום לכך, אפשר גם בלי תגובה רצינית. |
|
||||
|
||||
נראה לי שדובי היה זה שצחק כאן על ראנד בכך שהצביע על זה שסופרת שהטיפה לאינדיבידואליזם הפכה לראש "כת" שחס ושלום שמישהו בה יגלה חשיבה עצמאית. נראה לי שאני מעדיף להסתפק באמירות האידאולוגיות ולא לנתח את האדם שמאחוריהן. (הבאתי את טולסטוי כי גם אצלו יש הטפות מוסר חסרות בושה ודי בוטות, אבל אצלו הן לרוב *במקביל* לסיפור ולא כחלק ממנו כמו שזה אצל ראנד). אגב, למה לגרור את ראנד לדיון מלכתחילה? אני לא חושב שהיא זו שצריכה לקבוע לנו איך נתנהג עם קבצנים. |
|
||||
|
||||
ואם מישהו חושב שדוסטוייבסקי היה אדם נעים, נכונה לו אכזבה. אותי זה די מעודד לחשוב שיש לי חלק מהכישורים הדרושים כדי להפוך לסופר גדול. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שנכונה לו אכזבה. הסיכוי שאחד כמו דוסטוייבסקי יטריח את עצמו לסיאנס כדי להוכיח מי ומה הוא היה זניח ביותר. |
|
||||
|
||||
זה של סלינג'ר, לא זוכר מאיזה ספר. |
|
||||
|
||||
אדי נתן נדבה לאיזה ארחי פרחי. והאנק רירדן תמך ביד רחבה בכל מיני מטרות חסרות פשר שאחיו ההולך בטל בקש ממנו לתרום להן (ועוד בעילום שם). |
|
||||
|
||||
שני המקרים האלה הם בגדר דוגמה *שלילית*: כשאדי ווילרס נותן כסף לקבצן בהתחלת "מרד הנפילים" זה בא, להבנתי, כדי להצביע על חוסר-החשיבות המוחלט שיש למתן הכסף, חלק מסממניה השליליים של התקופה. אדי חש אדישות על כך שפיזר את כספו, וגם הקבצן אינו חש שימחה על קבלת הכסף. אצל האנק רירדן, הצורה בה הוא תומך באחיו הפרזיט היא חלק מהתסבוך הפסיכולוגי שלו, שמתבטא גם בנישואים לליליאן וכו'. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהדוגמה המייצגת לתפיסה של ראנד את איך שצדקה אמורה להיות (''תנו להם חכות ושידוגו בשבילי'') היא דווקא ב''כמעיין המתגבר'', עם רוארק והפסל (ב''מרד הנפילים'' יש לה מקבילה בסצינה שבה דאגני מציעה ל''מוכר הנקניקיות'' לעבוד אצלה). אגב, עד כמה שאני הצלחתי להבין את התפקיד של אדי אצל ראנד, זה להיות האהבל שמציית בטעות לחוקי העולם במקום לחוקי ג'ון גאלט, ובסוף נדפק. |
|
||||
|
||||
יש שם סצנה שבה דאגני שוכרת מחפש-עבודה שעבד 19 שנים (או משהו כזה) במפעל מכוניות שנסגר. כשאני חושבת על זה, לתת לנזקק חכה, טוב יותר מאשר לתת לו דג (כל עוד אתה מוודא שהיא ישאר בחיים מספיק זמן כדי לדוג). אדי לא מספיק מתוחכם כדי לציית לחוקי גאלט, וגם לא ממש מציית לחוקי העולם. כל בר דעת היה נוטש את ה'שביט', במקום להשאר איתו בטיז אל נבי. |
|
||||
|
||||
ראנד אמרה: "דעותיי על צדקה הן מאוד פשוטות. איני מחשיבה צדקה כסגולה חשובה במיוחד (a major virtue) ומעל לכל, אינני רואה בה חובה מוסרית. אין שום פסול בעזרה לאנשים אחרים, אם וכאשר הם ראויים לעזרה ואתה יכול להרשות לעצמך לעזור להם. אני מחשביה צדקה כנושא שולי. הרעיון בו אני נלחמת הוא שצדקה היא חובה מוסרית וסגולה מהמעלה הראשונה." (The Ayn Rand Lexicon, p. 69)
|
|
||||
|
||||
ב"מרד הנפילים" (או שמא היה זה "כמעין המתגבר"? כבר שנתיים עברו) ישנה סצינה בה אחד העיתונים עורך מעין מבצע התרמה לשני נזקקים - אחד, מדען שמתקשה לממן הן את עבודתו והן את חייו והשנייה זונה שחייה בעוני מחפיר. התרומות שנתקבלו, כמובן, היו מיועדות רובן ככולן אל הזונה. מה זה אומר? שכנראה איין ראנד הייתה תורמת את כספה, אבל ל"קבצנים" מסוג שונה טיפה. |
|
||||
|
||||
''כמעיין המתגבר''. ב''מרד הנפילים'' הדמות הראשית מממנת מדען כדי שיעבוד אך ורק על נסיון לשיפוץ מנוע פלאי שהיא מצאה אי שם (והוא כמובן מודה לה מכל הלב על ההזדמנות לעבוד על כזו יצירת מופת). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |