בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 22/05/06 19:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו נו, לא להגזים. כמה אנשים מבוגרים אתה מכיר, שהשירות הצבאי (לא כולל לחימה בשטח) היה קשה עבורם יותר מהאזרחות? תתעניין אצל אבא. לא יודע בן כמה אתה, אבל נשמע לי כמו חשיבה של גיל העשרה. צבא לא מכין לחיים, מאידך צבא גם לא קשה, מסובך וטראומתי יותר ממה שיש לחיים להציע. מי שחושב שכן פשוט לא חי מספיק. תביא לי בן 40 שיעיד כאן שהטירונות הייתה ה"קטיעת רגל" בחייו ואוכל את הכובע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה גישה אחרת - איך חווית ה"לגור בחדר עם שישה אנשים שאני שונא ושונאים אותי ועושים מסיבת טראנס כל לילה עד שלוש בזמן שאני צריך לישון כדי לקום לשמירה מאחת עד חמש" מכינה מישהו לחיים האמיתיים? (לא אמרתי שצבא קשה יותר או פחות מהאזרחות, אלא שהוא לא מכין אליה. אולי באמת הייתי צריך להגיד "כמו שקטיעת רגל מכינה להתמודדות עם קטיעת יד" או משהו דומה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שהרגיש שהצבא הכין אותו לחיים, פשוט היה טוב ומתאים במסגרת, ולמי שסבל בצבא היה פשוט רע. אין טעם להתכחש לסבל בכל מיני מנטרות על הכנות וחישולים, כשרע אז רע נקודה. הראשומון הזה ששמו צבא מוכיח שמה שעבור אחד הוא חוויה עבור השני יכול להיות גיהנום, ומה שמרגיז או מרגיע זה ששניהם מבחינתם צודקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופתי היתה חובת שמירה גם בטכניון (כמדומני, אתה לומד שם). כמובן רק עתודאים הגיעו, והתיישבו על כסא בכניסה האחורית לאולמן. מתי מעט קיימו את החובה המילטריסטית הזו; והלצים שבהם אף ניסו לפתוח בנוהל מעצר חשוד כלפי עוברי אורח תמימים. בזכות כך הם זכו למבטים מופתעים והתעניינות משועשעת מצד עוברים ושבים שבימים כתיקונם לא היו משתינים לכיוונך (אלא אם כן צריך להעתיק תרגיל). ובנימה רצינית מעט יותר, כאשר עשיתי טירונות עתודאים (רובאי 04, זה היה בתקופת מרד החשמונאים. ריספקט!) המ"כ משה אמר: "אתם חושבים שאתם ישנים מעט מדי? חכו שתגיעו לטכניון". כמו שאר הנבואות שלו ("סרגיי, יש לך שבת"), גם זו הגשימה את עצמה. ואם נתייחס סוף סוף לגופו של עניין, האם החוויה שתארת לא היתה הכנה מוצלחת ל"לגור בחדר מעפן עם עוד 3 שותפים שאתה שונא ושונאים אותך ושומעים מוזיקה מזרחית ב 2 בלילה בזמן שאתה צריך להכין תרגיל באינפי למחר, בו בזמן שאתה מת מעייפות כי כל היום שיחקת warcraft 2 ברשת"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה אישית, הטכניון (גם במעונות הראשונים שבהם הייתי) נראה לי כמו קפיצת מדרגה בסדרי גודל ביחס למה שעשיתי בצבא. גם באופן כללי, איך אפשר להשוות 3 שותפים ל-6? זה כמעט חצי! כמובן שיש גם את ההבדל הפעוט הזה שבטכניון גם אם אתה לא ישן, זה כדי להכין עבודות ולהצליח בלימודים (ובגלל שאתה אוהב את החומר, כמובן). בצבא אתה לא ישן כי כשהרס"ר יעשה מסדר מחר בבוקר הוא רוצה לראות את המיטות בזווית של 90 מעלות בדיוק, ואתה צריך לחפש את מד הזווית שלך שהחימושניקים מלמטה גנבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהולך לישון עם חימושניק במיטה, שלא יתפלא אם "מד הזוית" שלו נעלם למחרת בבוקר. מעבר לכך: אוי אוי אוי. דע לך: חימושניקים זה צ'ופר רציני, בתקופתינו היינו צריכים לשכב עם הפקידה הפלוגתית. אתה לא מאמין איזה גועל נפש. לגבי הדברים שכתבת על הטכניון, עכשיו אין לי ספק: לא רק שאתה צעיר, אתה גם נכחת בכל השמירות שהקצו לך השנה, ואף דאגת לחתום בספר המתאים (למרות שכבר לקחו משם גם את הכסא וגם את הספר לפני 10 שנים בערך). תשתחרר גבר. אתה צעיר, אתה נאה, יש לך כסף (טוב אני מדייק כאן ב 1 מ 3, תזרום איתי) - אתה לא צריך לקבור את עצמך בלימודים. קח לעצמך ערב חופשי, לך לדה-ז'ור לילה (הספגטי גבינה מעולה), וקנח באיזה סיבוב קאונטר-סטרייק ברשת. סיים את הלילה בזרועותיה (המסוקסות) של בחורה מהנדסת חשמל (או בחורה מהנדסת מכונות אם אתה אוהב דברים כאלו) - ותקום רענן כמו עלה חסה, לתפארת מדינת ישראל. על החתום: המסדר יעבור לדום, עמוד דום! סא"ל עמית לונן, ראש מפקדת עתודה. המסדר יעבור לנוח, עמוד נוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שכל עניין ה"הכנה לחיים האמיתיים" הוא רציונליזציה עלובה שנועדה להשלים את רעותה ההיסטורית, הלא היא "בישראל הנוער בוגר1 יותר מבני גילו, כי הוא עושה צבא". שתי אלו, בצירוף האיחול "כשהוא יהיה בן 18 לא יהיו יותר מלחמות", הן הטריומוורט של השקרים שכולנו קנינו בשמחה כי אחרת היה קשה מדי להתמודד. 1 ר"ל, יש לו פחות שמחת חיים, אמון, סקרנות ותמימות? גם כן מחמאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה שקר לקוות שלא יהיו מלחמות? מאחל לך שלא יהיו לך בנים בגיל צבא בעידן של מלחמות. באמת. אז זהו, שפעם הנוער בישראל היה בוגר יותר. היום תראי איך הוא מיבב כמו אמריקנו אמיתי. ובכלל, מה הקשר? גם אם הנוער לא בוגר, צבא עדיין צריך. כיוון שאי אפשר לוותר על הבגרויות או לעכב מדי את היציאה לאזרחות נקבע גיל הגיוס ל-18. אינשאללה, שלא נצטרך, ושילדינו יהיו תמים וסקרנים עד מאה ועשרים. אבל כאן המזרח התיכון, גם בני העשר הם לא מה שהיו פעם. וזה, אגב, לא רק בגלל חרדות, יותר השפעת המערב המפונק. תמים לחשוב שהצבא גומר את התמימות המזוככת שהייתה שם קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על האיחול. באמת. אני לא חושבת בהכרח שהצבא גומר את התמימות. אני חושבת שלטעון ש"הנוער הישראלי בוגר יותר" כיוון שהוא נאלץ לרדת ל-50 כפיפות סמיכה באמצע הלילה, זה כמו להצדיק עקירת שן בזה שעכשיו יהיה לך יותר מקום בפה להכניס אוכל. רוצה לומר, אם צריך לעשות צבא כי זה חיוני לביטחון המדינה, אז צריך, וכדאי להתייחס למניע החשוב הזה לגופו ובאופן ענייני - ומספיק עם התירוצים שמסביב. ___ ברקת, עם החביתה על האש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודתי הלא רעה בכלל אני חולק חדר עם שני מעשנים, אחד מהם אף נוטה לשים מוזיקת רקע על המחשב שלו שמוציאה אותי מדעתי. מה לשות, אנחנו חייבים ללמוד להסתדר. כאן זה לא הבית של אבא-אמא עם החדר הפרטי. כאןזה חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, אבל מה ההיגיון ב"להכין אותך" לסיטואציה הזו, בכך שתיאלץ לבלות בסיטואציות דומות במשך כשלוש שנים? נאמר ש-X שנים מחייך יעברו עליך בחברת אנשים לא נחמדים שמשמיעים מוזיקה שאתה שונא. האם לא היית מעדיף להסתפק באותן X שנים, או אף לשאוף להוריד את מספרן? מדוע להוסיף להן 3 שנים? (ואני לא מדברת על המוטיבציה לשרת, כמובן, אלא על ה"הכנה לחיים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודתי, הלא כל כך משתלמת אבל מספקת מאוד ולא קשורה למחשבים או למשהו צבאי כהו זה, לא אכפת לי לשמוע מדי פעם מוזיקה מעצבנת. הצבא לאומת זאת הוביל אותי למצבים פסיכותיים, בעיקר חוסר התוחלת בכל דבר (האישית) זו צפרדע בגודל הר ומכוערת כמו קרפדה שמשום מה רבים האנשים שחשים ביטחון כשהיא רובצת אליהם. איפה זה חיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אלו הדברים שעליהם דיברתי. לחלוקת חדר שכזו בעבודה אני יכול לצפות גם בחיים האזרחיים. אגב, שים לב שאמרת שעבודתך היא ''לא רעה בכלל''. כלומר, העבודות המזופתות של הצבא לא היו דרושות כדי להכין אותך אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לחשוף את דעתי בויכוח, אני חייב להגיד שהוא נמשך הרבה יותר מדי זמן, יחסית לאיכות הטיעונים החדשים. זהו, תמשיכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאות שעות מתות בשמירה הכינו אותנו לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ויכוח? זו אורגיה של השלכת בוץ על הצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? בדרך כלל הצבא הוא שמשליך בוץ עלינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שזה רע? אני לוקח את האחריות להשלכת הבוץ על עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך בניגוד לצבא הם לא באים אתך לחדר השינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושיהיה לך בתיאבון עם הכובע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמה אנשים מבוגרים אתה מכיר, שהשירות הצבאי (לא כולל לחימה בשטח) היה קשה עבורם יותר מהאזרחות?" לפחות עשרה (רובם, אגב, התגברו על הסטיגמות והצליחו לקצר את שירותם באמצע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא בן 40, (טוב, עברו שנים מהתגובה), והטירונות זוכה בקלות בתואר התקופה הכי קשה, הרבה יותר בודאי מכל מקום עבודה או מטלה באזרחות. ואני מכיר המון אנשים שיאמרו שהטירונות היתה יותר קשה מהמטלות וחיי האזרחות שלהם. קטיעת רגל זה אולי קצת מוגזם, אבל אם כבר שאלת, ואתה עדיין באזור, אתה מוזמן לאכול את הכובע, הוא בטח התיישן מאז טוב טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולגה קרוב שלי טוען ברצינות שהשנה הראשונה עם הבת הבכורה שלו היתה יותר קשה מהטירונות שהוא עבר בגבעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהשנה הראשונה (וגם השנייה) של ההורות הן מתחרות מאד ראויות. מה שיש לי לומר על ההשוואה בינן לבין הטירונות זה: א. בהן יש מישהו לחלק איתו את הנטל, במקרה הטוב. ב. לפחות אצלי, ההורות הגיעה בגיל יותר מכפול מהטירונות, אז מהבחינה הפיזית גרידא, מה לעשות, הכוחות יותר מוגבלים כבר. ג. בשניהם, בטירונות ובהורות, קשת הקשיים רחבה ומשתנה בין אנשים. ד. ההורות היא, ברוב המקרים, תוצאה של בחירה אישית. הטירונות, לאו דוקא. ה. עוד לא נולד המ"מ שיעצור את הזמן, אבל כשהרך הנולד סוף סוף נרדם, רצוי עליך, זה מנצח בהליכה כל מ"מ וכל רגע בטירונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השנה ה15 קשה יותר וה20 קשה ממנה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהשנה ה-18 - כשהבן שלך עושה טירונות - חד גדיא, חד גדיא :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |